בשנה האחרונה עברתי טיפול פסיכולוגי לאחר כמה וכמה התמודדויות לא פשוטות. ב"ה- הטיפול נתן לי את החיים בחזרה. אני לא מבינה למה הפסיכולוגיה (בלי שני הסעיפים שסותרים לגמרי את התורה) היא לא בסיס ביהדות? למה הרבנים לא יודעים פסיכולוגיה? זה בסיס לעבודה עם אנשים? לעניות דעתי כל תופעת החזרה בשאלה נובעת ממקום של חוסר הבנה אנושית וטיפול בשורש במקום הטפה על חוסר רצון לקיים תורה ומצוות? תודה! שנה טובה!
בס"ד
שלום לך,
הנושא שאת מעלה הוא באמת נושא חשוב שיש הרבה מה לדבר עליו.
ראשית יש לזכור שהפסיכולוגיה ותורת הנפש בכלל, היא כלי ולא ערך בפני עצמו. חכמת הנפש יכולה לשרת ערכים חיוביים כמו שליליים באותה מידה. התורה, לעומת זאת, עוסקת בעיקר בערכים שראוי להגשימם ופחות בכלים לעשות זאת.
אף על פי כן, כיון שתיקון הנפש וכוחותיה הוא באמת נושא מרכזי מאוד ביהדות, אנו מוצאים במקומות רבים בתורה תובנות וכלים נפשיים. התייחסויות לכך מצויות לרוב בתורה שבכתב, בדברי חז"ל, בראשונים, בחסידות ובתורת המוסר. לכן, תלמידי חכמים העוסקים בחינוך ובייעוץ, הרבה פעמים (אמנם לא תמיד) הנם בעלי הבנה עמוקה בנפש האדם גם אם אין להם השכלה אקדמית בתחום. ואין הם עוסקים רק ב"הטפה" אלא באמת עוזרים לאנשים לרפא את קשייהם ולהדריך אותם בדרך טובה ובריאה.
שאלת היחס של היהדות לפסיכולוגיה המודרנית היא שאלה מורכבת יותר. ראשית, הרבה מהתיאוריות הפסיכולוגיות מסתמכות על הנחות יסוד הפוכות מהנחות היסוד של התורה. התורה אומרת שהאדם נברא בצלם אלוקים, ושהייעוד שלו הוא לכוון את כוחות נפשו בהתאם לטוב האלוקי ע"פ התורה. לעומת זאת, תיאוריות פסיכולוגיות רבות מניחות שהאדם הוא אוסף של דחפים שונים, והייעוד של הטיפול הוא שהאדם יחוש שלם עם עצמו מבלי לבחון אם התנהגותו הינה מוסרית או לא. מלבד זאת, גם המטפלים השונים לעתים קרובות אינם יראי שמים והדבר מתבטא בדרך הטיפול שלהם. לכן ההתייחסות התורנית לפסיכולוגיה הנה זהירה וחשדנית משהו. אף על פי כן, כיון שבכל זאת יש לפסיכולוגיה המודרנית כלים חשובים לעזרה וטיפול, ישנם תלמידי חכמים רבים שאו שלמדו פסיכולוגיה בעצמם או שהנם מפנים את מי שזקוק לכך לאנשי מקצוע יראי שמים.
יהי רצון שנזכה כולנו לחיים טובים ובריאים בגוף ובנפש.
כל טוב,
יוסף
yosefr@shoresh.org.il
