תנועות בתפילה והפסקה לקדושה

שלום עירית.
המנהג המקובל לגבי התנועות בתפילה הוא כזה:
1. לפני "ה' שפתי תפתח" יש לצעוד 3 צעדים קדימה – כאדם שניגש ומתקרב לדבר עם המלך.
2. בברכת אבות, ובהודאה כורעים ומשתחווים בתחילת הברכה ובסופה – כדי שנרגיש את ההתבטלות והכניעה שלנו בפני מלך מלכי המלכים, וזוקפים רק לאחר שאומרים את השם.
3. בסיום התפילה, לפני "עושה שלום" יש לכרוע ותוך כדי כריעה לצעוד אחורה 3 צעדים – כעבד שיוצא מלפני אדונו. אז פונים שמאלה ואומרים "עושה שלום במרומיו", ימינה "הוא יעשה שלום" ומסיימים בכריעה לאמצע "עלינו ועל כל ישראל" – שהיא כאמירת שלום ופרידה.

קדושה היא אחת מרגעי השיא שבתפילה שבו אנו מקדשים את ה', ומבקשים שימלוך ויתגלה על כל העולם. והיא נלמדת מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל". כשאומרים "קדוש","ברוך" ו"ימלוך" אנו מגביהים את עצמנו מהרצפה עם העקב ונושאים עינינו (בעצימה) לשמים כאומרים: אנו תלויים בך לגמרי ורק אתה מושיענו.
אדם שמתפלל שמונה עשרה לא יענה לקדושה, אלא ישתוק ויכוון למה שאומר החזן בפסוקים "קדוש" ו"ברוך". אך אם כבר אמר "יהיו לרצון..וגואלי" יכול לענות כמי שסיים תפילתו.

אני ממליץ לך לעיין עוד בספרים "תפילה כהלכתה" ו"אישי ישראל". הספרים מאוד ברורים ומסודרים ושם הדברים מפורטים יותר.
כל טוב
נדב, חברים מקשיבים