שלום וברכה…
אני נמצא עכשיו בתהליך של תשובה… אבל אני לומד בבית ספר חילוני , אני נמצא בסביבה שלא שומרת מצוות ותורה ואני כן מסה שלשמור ולהתפלל וללכת לשיעורי תורה וכו'…וזה קשה להתמודד עם כל הנסינות של הסביבה והיצר..
עכשיו אני נמצא בתקופה של מבחנים(בגריות- מתמטיקה- אנגלית וכו')- הרבה עומס..
עד עכשיו תמיד לפני מבחן או בד"כ הייתי מבקש מאלוקים שיתן לי הצלחה במבחן..
עכשיו בתקופה של חזרה בתשובה שלי שמעתי בכל מיני מקומות וקראתי שני פירושים:
אחד שאלוקים אוהב שמבקשים ממנו.. והשני זה "להפוך את העיר לטפל והטפל לעיקר"(הופכים את הדבר שלא עיקרי והחשוב שלנו לטפל ואת הטפל הדבר שלא חשוב ולא משמעותיל עיקר)
עכשיו אני שואל אם כאשר אני מבקש מאלוקים שיתן לי הצלחה במבחן זה כאילו אני הופך את הטפל לעיקר– המבחנים הם לא המטרה והעיקר שלנו בחיים זה לעבוד את ה'..
אז זה מתנגש .. לבקש מאלוקים- שאוהב שמבקשים ממנו? או שמא אני הופך את הטפל לעיקר???
מה לעשות???
תודה רבה!!!!! אני מודה לכם על כל העבודת קודש שאתם עושים!!!!!!תודה!!!!
טל
שלום לך טל.
כל הכבוד על התהליך שאתה נמצא בו בכלל ועל הבירור שאתה עושה בנושא הספציפי הזה של תפילה בפרט. עולם התפילה הוא עולם מלא וגדול, מורכב מאוד הן מבחינה פילוסופית והן מבחינות רבות אחרות. בירורים בעולם זה הם עמוקים מאוד ואני מקווה שאצליח לעזור לך להמשיך קצת בתהליך שהתחלת.
כפי שכתבת, יש כאן מעין ´הפוך על הפוך´. הקב"ה רוצה שנבקש, אוהב את תפילותינו ואפילו שולח לנו חסרונות כדי שדרכם נדבר איתו, נתפלל להשלמתם. זהו סדר הבריאה, שכאשר כואב לאדם משהו באופן פרטי הוא מתאמץ יותר, מרגיש יותר בתלות שלו בקב"ה. התלות הזו, הגישה של עבד הנושא עיניו לאדונו, הגישה הזו נכונה תמיד, אבל מורגשת לנו יותר כאשר משהו חסר לנו. הקב"ה יצר אותנו כך ומנהיג את העולם בהתאם.
מי שמצליח לטפס למדרגה עליונה כל כך שהוא מרגיש תמיד את התלות בקב"ה כלל לא צריך צרות. בשבילו, מתוך המבט המרומם שלו, להתפלל על צרה זו או אחרת זה הפיכת העיקר לטפל, כי הוא כבר יצר קשר רציף עם הקב"ה, קשר מלא תמיד, ולכן היחס שלו בתפילה הוא לגבי עיקר התפילה, יצירת הקשר עם הקב"ה, ולא לבקשה כזו או אחרת.
לאדם שכלל לא מבין את כל העניין התפילה על הצרה היא הדרך לדבר עם הקב"ה. הוא כלל לא מצליח להבין מה העניין לדבר עם הקב"ה כאשר לא חסר כלום, להרגיש תלות בחיי היום יום. הקב"ה שלח לו צרה וחיסרון כדי להעיר אותו כי זו באמת הדרך היחידה שלו להתעורר.
ויש כל מיני אנשים אי שם באמצע, בין שתי הדמויות הקיצוניות האלה. אני מתאר לעצמי שאתה ואני נכללים בדמויות האלה. החיסרון משפיע עלינו, דוחף אותנו קדימה, ואם ננסה להתעלם ממנו, לא להתפלל עליו, התפילה שלנו תהיה פחות טובה, פחות נרגיש תלות בקב"ה. מצד שני, אנחנו יודעים שזהו אמצעי ולא מטרה בפני עצמה, החיסרון שיש לנו.
אז איך מתפללים?
כל אחד במדרגה שלו. אני חושב שבמדרגה שלנו זה נכון ´לערבב´ בין הדברים כי אנחנו בעצמנו ´מעורבבים´, נמצאים אי שם בין שתי המדרגות האלה. כאשר אתה מרגיש שאין לך צורך ביחס לדבר ספציפי, הצלחה במבחן או משהו כזה, כדי לחזק את הקשר שלך לקב"ה, אז באמת מיותר להזכיר אותו ואולי אפילו לא כדאי כי זה ´משפיל´ לדבר עם המלך על דברים קטנים כאלה. מאידך, יש זמנים שדווקא דרך שם אנחנו מרגישים את הקשר. צריך למצוא את השילוב.
אני יכול להציע לך עוד ´טריק´ והוא למצוא זמן לכל דבר. לדוגמא – בתפילה ה´מסודרת´ אל תזכיר את הבקשות הקטנות ואחר כך, בזמן אחר, תדבר עם הקב"ה בלשונך ואפילו תאמר לו משהו בסגנון ´אבא יקר, אני יודע שהבקשה הזו קטנה, אבל לימדו אותנו חז"ל שדרך התפילה אפילו על דברים קטנים כאלה אנחנו מתחברים אליך ולכן אני כן מבקש. . .´. ממש כך. בדרך זו תצליח לשלב בין שתי הדרכים – גם לזכור את גדולת ה´ ומטרת התפילה המרכזית וגם ליצור איתו קשר ´אישי´, לפתח את התלות והקשר ביניכם בצורה המתאימה למדרגה שלך. בסדר?
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il