בס"ד
שלום וברכה,
אשמח אם תוכל לעזור לי לענות על שאלה שמטרידה אותי מאוד.
היום חברותי ואני שמענו על מישהו שניסה להתאבד, ב"ה ניסיון ההתאבדות שלו כשל (הוא נמצא בביה"ח במצב קשה). העבירו לנו את שמו וביקשו שנתפלל עליו. אחת מחברותי אמרה אמירה מאוד חריפה שזיעזעה אותי(ולכן אני כותבת). היא אמרה שהיא לא רואה שום עניין או חשיבות להתפלל על בן אדם שממילא ביקש למות ואיננו רואה עוד טעם לחיות.
כל כך כואב לי שמישהו מעמ"י יכול להגיד דבר כזה!
מבחינתי- ברור שצריך להתפלל על יהודי שחייו כל כך קשים לו,ושנמצא במצוקה כל כך אדירה, עד שהוא לא רואה עוד טעם בחיים! אין לו תקווה או שום תחושת יעוד בעולמו הנפלא והמאתגר של הקב"ה! אנחנו חלק מעמ"י,חלק ממשפחה גדולה, ואבוי לנו אם לא נראה(ונראה באמת)ונבחין באחינו הנתונים בצרה. אולי ניסיון ההתאבדות שלו היה קריאה נואשת ואחרונה לעזרה…והדבר האחרון שעלינו לעשות זה להפנות את גבינו אליו!
אני לא מבקשת לדעת מה להגיד לחברתי, אני רוצה לדעת לעצמי, מה הייתי צריכה לענות אילו חס וחלילה אני הייתי אומרת דבר כזה? מה אומרים לבן-אדם שאומר אמירה קשה כל כך?
ובנוסף כיצד מתייחסת ההלכה/התורה למתאבד שב"ה לא הצליח במשימתו?
אני מודה לך על זמנך היקר.
שנשמע רק בשורות טובות,נחמות וישועות!
שנה טובה!
שלום לשואלת היקרה,
שאלת שאלה גדולה וחשובה. ובעצם בשאלתך כבר ענית חצי מהתשובה…
אכן, אדם שבוחר להתאבד ולסיים את תפקידו בעולם, נמצא באמת במצוקה גדולה.
הטענה שחברתך העלתה הגיונית וטבעית. באמת לכאורה אין שום סיבה להתפלל על אדם שממילא רצה למות. אם הוא רצה למות, למה שאנחנו "נכפה" עליו בתפילותינו להישאר בחיים…?
אלא שכל זה נכון רק כשמסתכלים על אותו אדם כפרט בודד לעצמו.
בתורת הרב קוק זצ"ל מודגש מאוד העניין של כלל ישראל. כל יחיד מעם ישראל מקושר לשורש הנשמה של כנסת ישראל. כך שאם יש פגם בחלק מסויים מתוך הכלל הזה- זה פוגע בכל הכלל. ניתן להמשיל זאת לגוף ואיברים. כל אדם מישראל הוא איבר בגוף וכלל ישראל כולו הוא הגוף השלם. אם איבר מסויים חולה או פצוע זה מכאיב לכל הגוף.
ולכן, לשאלתך, אכן יש להתפלל על אותו אדם, משום שהוא חלק ממך! הוא חלק מכל עם ישראל. ואסור לנו להתעלם ממנו או "לכרות" אותו מהגוף שלנו בטענה שהוא לא שייך.
"ישראל שחטא- אף על פי שחטא, ישראל הוא". גם אם אותו אדם עשה מעשה כל כך חמור וניסה לשים קץ לחייו, הוא עדיין חלק מהגוף, הוא עדיין חלק ממך.
בתפילה על אותו אדם יש יותר מאשר תפילה לשלום החולה. זו יכולה להיות גם תפילה שישוב בתשובה, שימצא את תחושת הייעוד שלו בעולם (כפי שהיטבת להגדיר), שירגיש מטרה בחייו. וכך התפילה מקבלת משמעות נוספת ועמוקה יותר.
לגבי החלק השני של שאלתך, דעת ההלכה על מתאבד שנכשל-אמנם אינני רב, אך מבירורים שערכתי הגעתי לתשובה הבאה-
התאבדות היא בעצם רצח, רצח עצמי. שפיכות דמים היא אחת משלושת המצוות החמורות של יהרג ובל יעבור. אדם שניסה להתאבד ולא הצליח- עבר על שפיכות דמים ועליו לעשות תשובה. חלק מתהליך התשובה הוא כמובן חשיבה מחודשת על מקומו, ייעודו ומטרתו בעולם הזה, בניית ראיה מחודשת על החיים והמציאות. ואז בע"ה הוא יוכל להגיע למדרגת בעלי תשובה. ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
אפשר בשמחה לפנות אלי לבירורים נוספים או שאלות אחרות.
בשורות טובות ושנה טובה!
עדי, חברים מקשיבים.
adi_sh@shoresh.org.il
