תפילה עם האחים הקטנים

שלום!
יישר כח גדול על ההשקעה באחיך הקטנים. יש ערך לתפילת ילדים כדי ליצור חיבה למצוה והתרגלות בה. על גבי זה יבואו גם הדבקות והעמקות בהמשך. אם יש לך זמן עדיף שתתפללי קודם בעצמך, בלי הפסקות ויותר בריכוז. אם לא – תתכווני לצאת ידי חובה בתפילה אתם. לילדים בני שלש וארבע אפילו את ברכות השחר צריך לדלל, לכן תגידי לעצמך את הכל בשלמות, ועליהם – תקפידי לא להכביד, אחרת יצא שכרך בהפסדך. לחץ להגיד יותר מדי גורם ליחס שלילי למצוה.
יש לך אח וגם אחות. משתי סיבות לא כדאי להגיד לבן: "כשאני ורותם נגיד גויה אתה תגיד גוי". א. זה יכול להתפרש בעיניו כאילו את מעדיפה אותה על פניו, כאילו עשיתן ברית, הוא מסכן שהוא בן, וכדומה. זה לא רציונלי, אבל אי אפשר לעקור את הדמיונות בגיל הזה. ב. קשה יהיה לו לא לחקות אותך. לכן עדיף שתגידי: "עכשיו יש ברכה שכל אחד יגיד בנפרד ואני אעזור לו". מי שגדול יגיד ראשון בנוסח שלו, ואחר כך השני בנוסח שלו. האוירה בתפילה צריכה להיות נעימה ונינוחה, אך גם עם כובד ראש מסוים. קשה לתת פה מתכון מדויק, זה תלוי בגיל ובאישיות של הילדים. אם ילד לוקח ליד צעצוע ומתעסק בו תוך כדי תפילה, צריך לפעול לפי מה שמכירים אותו. אם כשיקחו לו את הצעצוע הוא יבין ויקבל – קחי לו. אם הוא יתחיל לצרוח – הלכה התפילה. עדיף להתעלם. כך גם אם שאלות אחרות. לילדים קשה לא לדבר בכלל בין הברכות. נסי לעשות תנועה של שקט. אם זה עוזר – טוב. אם את רואה שלילד חשוב מאוד להגיד או לשאול משהו – תני לו. אם ילד אוהב את הטקס של נטילת ידים לפני התפילה – מצוין. אם זה מרגיז אותו. תתפללי אתו גם אם ידיו מלוכלכות. לגבי הדגשת המילים – ודאי שיש צורך, כדי להרגיל לאמירה נכונה ומדויקת. באמירת שם ה' תשתדלי להמעיט, אבל לא להמנע – כי אז הם לא ילמדו. איחולנו שיהיה מוצלח עם האחים, ובהמשך גם עם הילדים שלך.
בברכה
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il