אני לא מרבה לשגר שאלות מהסיבה הפשוטה שב"ה רוב התשובות שאני מחפשת הקב"ה שולח לי דרך שאלותיהם של אחרים באתר…ועל כך יישר כחכם המשיכו בעבודת קודש זו.. אך לצערי למקרה האישי שלי הפעם לא מצאתי מענה ולכן הטירחה..סליחה ותודה מראש על הסבלנות…
אני בת 17 עוד מעט.. הרבה עובר עליי נפשית ורוחנית הרבה בלבולים ושאלות ב"ה אני מחפשת והקב"ה שולח לי עזרה למציאת הדרך המתאימה לי…השאלה שלי היא בכלל לא על זה האמת.. השאלה שלי נובעת ממקום ממש אחר רגשי יותר ושכלי פחות…אנסה להתמקד בשל מורכבות הנושא בתוכי: אני יודעת שאני לא מחפשת כל קשר עם בנים כעת שהרי אין בכוונתי להנשא בשנים הקרובות ולכן יחסיי עם בנים בסביבתי הם מאוד שטחיים ולא מורכבים (אני מדריכה בסניף)אבל לאחר מפגשים אקראיים שהיו לי עם בן מסוים מצאתי את עצמי נמשכת אליו ממש! הרגשתי מאוד משפיעה עליי, כאובססיה איני יודעת מדוע? שהרי איני אפילו מכירה אותו ואין לי שום קשר/דיבור אליו בפעמים בהם הוא כן היה בסביבתי מוחי היה כל הזמן עסוק בו ופנימיותי תוהה כל הזמן איפה הוא? הייתי מפנטזת עליו ותוהה איך היה אילו יכלנו ליצור קשר ולדבר וכו',והוא נראה היה בעיני כאישיות מאוד מסקרנת ומעניינת..אך לצד זה כמין הערצה ויראה מוזרה שכזו מנעה ממני להתקרב אליו אפילו במבט.. יש לציין שבמצב זה אין לי שום אפשרות לנסות לגלות אם זה הדדי שהרי איני מכירה אותי… בכל מקרה התחושה שלי כשאנו באותו חדר יחד היא של מתח רב לחץ עד אובדן חשיבה וריחוק מכוון כמגננה. הרגשה זו לא הייתה מציקה לי ללא תופעות הלוואי הללו…. אני מרגישה נטולת כל מחשבה אחרת מלבדו והסביבה שלי כמו נעלמת כשהוא נוכח.. אין לי קשר יומיומי איתו מה שמקל עליי אבל מה אעשה שהקב"ה שולח לי אותו במקרים אקראיים ללא התראה וקשה לי להתמודד עם התחושה הקשה הזו…מעולם לא חשתי חוסר שליטה כזו ברגשותיי! מה לעשות עם זה? מה זה? הייתי אומרת לעצמי להרבה פעמים פשוט להפסיק לחשוב עליו להתמקד בדברים אחרים אך מה לעשות שהבעיה שלי היא בעצם המחשבה פיתוח הרגשות שראש שלי גורמת לי כאב רב וסבל אני מחפשת קשר (שיצרתי במוחי כן…) עם אדם שאינו מודע לרגשותיי/ קיומי? ונראה שגם לט אין כוונה לפתח קשר עם בנות… ברור לי שהבעיה בי אבל התיסכול בוער בי ביחוד כעת לאחר שהשבת במקרה הוא נמצא ממלצר בשבת בה התארחתי ולא הייתה לי מנוחה ושקט ממנו… האם אני עו
חגית יקרה!
קודם כל- אני שמחה שאת לומדת ומחכימה משאלות של אחרים- זה חשוב ונכון.
שאלת שאלה כנה ומעמיקה… רואים שאת אדם חושב ועמוק.
את מתארת בעיה אבל גם יודעת לנתח אותה בצורה כל-כך יפה ועמוקה. אני מרגישה שממש עלית על כל הסיבות שהביאו אותך למצב הזה…
ב"ה שאת שואפת להתקדמות ומנסה לעשות את הדבר הנכון- כלפי עצמך וכלפי הקב"ה. זכית!
אני מאמינה בכל ליבי שאת בדרך הנכונה לקרבה אמיתית אל עצמך ובמיוחד לה´ יתברך…
את מתארת מצב נפשי לא פשוט… מצב של אי-שליטה על הרגש ועל המחשבות למרות שאת [יודעת ומרגישה] שזה לא גורם לך טוב…
וזה קשה…
לשלוט על מחשבות זה אחת המשימות הכי קשות שיש לנו בתור בני אדם-
גם ב"עשה טוב" כמו להתכוון בתפילה, לחשוב חיובי על אנשים, לדון לכף זכות.
וגם ב"סור מרע"- כמו לא לחשוב הרהורי עבירה, לא לקנא, לא לשנוא וכו´.
אלו המצוות שהכי קשות לנו.
ולכן, דבר ראשון- חשוב לי להגיד לך שלשנות מחשבות זה [תהליך]. זה לא קורה בן רגע, זה לוקח זמן…
את צריכה להיות מאד סבלנית עם עצמך, לסלוח לעצמך אם לא הולך ולא להתייאש מזה!
דבר שני- אני רוצה לשתף אותך בתורה מקסימה של רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן:
כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים, וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם, יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה.
אני מאמינה שהכוונה פה היא לא רק להרהורי עבירה במובן הפשוט אלא כל מחשבה שהיא לא נכונה ולא עושה טוב נכללת בזה.
ורבי נחמן ממשיך ומסביר איך עושים את זה בתכל´ס:
הַכְּלָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד. עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב אוֹתוֹ הַמַּחֲשָׁבָה רַק לַחֲשֹׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹרָה אוֹ עֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָֹּא וּמַתָּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן. וּכְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל בְּסִימָן ע"ב): שֶׁאֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה וּלְנַעְנֵעַ ראׂשׁוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כִּי אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלָל, אַדְּרַבָּא עַל – יְדֵי – זֶה מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר רַק לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָֹּא וּמַתָּן, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא תִּסְתַּלֵּק:
ואני רוצה שוב לכתוב לך את מה שלדעתי הכי משמעותי:
[הַכְּלָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד].
אז אם שתי מחשבות לא יכולות להתקיים ביחד, זה נותן לנו "פטנט לגירוש מחשבות":
לחשוב על משהו אחר.
תתני לעצמך לחשוב על משהו אחר ש[מעניין] אותך.
ומה שרבי נחמן מדגיש פה הוא שלהלחם במחשבות ו"ולנענע ראשו אנה ואנה"- זה לא יעזור!
זה רק יזיק!
כשמתעקשים על משהו, זה בד"כ לא עוזר להשיג את אותו הדבר אלא להיפך- רק גורם להתעקשות יותר חזקה… אם תנסה לדחוף קיר-זה לא יזיז אותו אלא רק יעייף אותך…
ואפשר לראות את הכלל הזה מתקיים בכל דבר שקורה לנו בחיים…
אז מה כן?
לחשוב מחשבות אחרות. בפשטות.
זה מזכיר לי שכשהייתי קטנה והייתי מתעוררת בלילה מחלום רע, אמא שלי הייתה אומרת לי לחשוב על דברים טובים ואני זוכרת שתמיד הייתי חושבת על גלידה… וזה לא ממש עזר כי המחשבה שלי לא [באמת] התעסקה בגלידה ובטעם שלה אלא ברצון לגרש את המחשבות המפחידות…
זו אולי דוגמא של ילדה קטנה, אבל אני מאמינה שאפשר ללמוד מזה הרבה לכל החיים…
תנסי לחשוב לא על המחשבה שאת רוצה לגרש אלא על משהו שמשמח אותך. על שיחה טובה עם חברה, על שמחה משפחתית, על משהו שמאד רצית והצלחת להשיג, על רגעים נעימים שלך בחיים…
משהו שאת מסוגלת לחשוב עליו הרבה זמן ו[להנות] מעצם המחשבה עליו.
אני מאמינה ויודעת מניסיון שזה עובד. רק צריך קצת תרגול.
בעז"ה- אם תרצי באמת- תצליחי!
עד עכשיו התייחסתי רק ל[עצם] המחשבות וזה שאת לא רוצה לחשוב אותן.
אני חושבת שחשוב להתייחס לזה שאת מדברת על רגשות של [אהבה] ש"אוכלים" אותך מבפנים.
ובשביל זה אני רוצה לצרף לך מאמר על התאהבות שכתבה אודליה, אחת המשיבות של "חברים מקשיבים".
זה מאמר שאני מאד אוהבת ומסכימה עם כל מילה שלו והוא כתוב בצורה מקסימה, אז חבל לי להרוס את הרעיונות שכתובים שם ולכתוב אותם במילים שלי…
https://www.kipa.co.il/education/show.asp?id=14008
אני מקווה שזה יעזור לך ויענה לך על השאלות.
בכל מקרה, את מוזמנת תמיד ובכיף להמשיך להתכתב איתי במייל, לשאול אם משהו לא ברור, להתייעץ… ממש בשמחה!
noale@shoresh.org.il
ושיהיה המון ב"הצלחה!
ה´ יתברך איתך!!
נעה.