אהבת ישראל במאה שערים

שלום לך שואלת יקרה, קודם כל אני מתנצלת על העיכוב במתן התשובה.
הבנתי משאלתך שהיתה לך חוויה לא כל כך נעימה בשכונת "מאה שערים" אני צודקת? למרות שאני לא יודעת מה קרה אני מתארת לעצמי שלא היה לך טוב כל כך ואולי אף נותר לך רושם לא חיובי מהמקום ויושביו.
אני מלאת הערכה כלפיך על זה שבחרת לשאול ולברר את הדברים, בעיני זו יכולת בוגרת מאד לא להישאר רק בתחושת העלבון אלא לנתב אותו לכיוון של בירור והתקדמות.
תחילה אני רוצה לומר משהו. [אני משוכנעת שהתופעה הזו של תגובות מעליבות מצד היהודים היקרים ב"מאה שערים" מגיעה מקומץ קטן מאד]. משום מה, תמיד קל לקחת את ה"קיצוניים" ולמקד בהם את תשומת הלב, אבל אסור שזה יהיה כך. אני בטוחה שרובם הגדול שמחים או לפחות לא איכפת להם שמגיעים "מבקרים" מבחוץ- עובדה ש[כל שבת] יש ב"מאה שערים" אנשים שמגיעים להשתתף בטישים חסידיים ולסייר במקום ולא מסלקים אותם, ולא סוגרים בפניהם דלתות. והנה, רק עכשיו, בסוכות ושמחת תורה הרבה אנשים בחרו להשתתף בשמחת בית השואבה ובהקפות בשכונה ולא הכריזו שמי שלא גר בשכונה/ מי שאינו חרדי- לא נכנס! ברוך ה' יש אהבה גדולה ושמחה גדולה ומנגד יש עקרונות שעליהם לא מוכנים לוותר והם שמירה מלאה של גדרי צניעות- הן בלבוש והן בהתנהגות. ואין שום סיבה לוותר על הדברים האלו.

[בכל זאת, ניסיתי לחשוב מה מוביל למצבים הבודדים האלו]? את הרי לא הראשונה שזה קורה לה? ומעבר לכך, מה ניתן לעשות כדי שמקרים כאלו לא יחזרו בעתיד.
נדמה לי שהתשובה לשאלתך טמונה בניסוח שבחרת לשאלה. שמת לב שאפשר להבין לפחות את חלקה הראשון בשתי משמעויות הפוכות? דיברת על אי כבוד בהליכה ב"מאה שערים"? של מי? וכלפי מי? את התכוונת לחוסר כבוד שהופגן כלפיך ואני חלילה לא מזלזלת בו. אני בטוחה שאת היית בסדר גמור ולא עשית שום דבר במכוון כדי לפגוע באנשים, ולא הגיע לך יחס כזה. אלא שלעיתים אנחנו לא מספיק עירניים ורגישים לקלוט מה מפריע לאחרים. כדי לעשות את זה, כדי להבין את ה"צד השני" (ואני בכוונה שמה את המילים "צד שני" במרכאות. כי אין פה שני צדדים! מדהים איך בקלות כל כך אפשר לשכוח שמדובר ביהודים כמונו, חלק מעם ישראל… אלא שסגנון החיים השונה, אורח החיים הלא מוכר, האווירה ברחובות, וגם הויכוחים והמריבות לפעמים גורמים לנו לחשוב כאילו מדובר באיזה סרט, כביכול אנשים אחרים, לא שייכים לנו … עצוב) בכל אופן, [כדי להבין את היהודים היקרים שם אפשר לנסות לשים את עצמינו במצב דומה וכך זה עוזר להזדהות איתם לצורך הגעה לפיתרון]. אני עוזבת שניה את הסיפור שלך, טוב? בואי ניקח מקרה אחר לגמרי, מקרה ב"ציבור שלנו". מידי פעם יש בבית הכנסת שאני מתפללת בו "בר מצווה" לילדים שאינם דתיים ומשפחותיהם מבקשות לחגוג להם את המאורע ולקיים עליה לתורה. וכמעט תמיד חוזר על עצמו אותו תסריט: באמצע התפילה נפתחת הדלת בעזרת נשים ונכנסות נשים, נערות וילדות שבלשון המעטה לא לבושות בצניעות יתרה, חלק מהנשים עם כיסויי ראש (מטפחות שיותר משהן על הראש הן עוברות לכסות את הכתפיים) חלק מהנשים בלי כיסוי ראש, מהר מאד עזרת הנשים מתמלאת בהמולה של דיבורים, כניסות ויציאות מביהכנ"ס, צלצולי פלאפון (לעיתים רחוקות מאד אני מוכרחה לציין)… מתגנבת ללב איזו שהיא תחושת עלבון על הזלזול המופגן כלפינו וכמעט תמיד תהיה מי שתבטא את תחושות הלב באמירות נוסח: "חוצפה! כמה פעמים מבקשים מהם להגיע עם כיסוי ראש! מה כל כך קשה?", "אם הן היו הולכות למסגד הן היו מכבדות את המקום ומורידות נעליים.. רק כשזה מגיע לבית כנסת הן מרשות לעצמן להתנהג ככה בחוסר איכפתיות", "בשביל מה בכלל הן מגיעות" וכו' וכו'… לא פעם אחת קרה שההערות הופנו ישירות ל"אורחים החילוניים" ובית הכנסת התמלא בתחושות של מירמור, חוסר צדק ועלבון. אני מתארת לעצמי שמצבים כאלו לא קורים רק בבית כנסת שלי אלא בהרבה מקומות, ויותר מכך, אנחנו שומעים לא פעם בתקשורת על כל מיני חיכוכים, מריבות ומתחים שנוצרים בכל מיני אירועים ממלכתיים על רקע דתי וכשאנחנו בצד הזה של הויכוח אנחנו מאד פגועים. נראה לי שאותם תחושות מלוות גם את הציבור החרדי בשכונות כמו "מאה שערים" ולא רק שם. תחושות של עלבון על כך שלא מכבדים אותם ופוגעים בהם בהגעה בלבוש לא צנוע, בהתנהגות לא ראויה ויש מי שכואב לו מאד על העלבון עד שהוא נוקט בתגובות לא נחמדות (בלשון המעטה). חשוב לציין שאני לא מצדיקה תגובות כאלו, כמו שאני לא מצדיקה את תגובות הנשים בבית כנסת שלי, אני מסוגלת להבין אותם. וזה צעד גדול ומשמעותי לעבר הפיתרון.

אני רוצה להתקדם עוד שלב ולומר שלעיתים מרוב שאנשים ניכווים שוב ושוב מהתנהגויות מזלזלות, זה משפיע על היחס שלהם בעתיד. קרה לך פעם שהיית מעוצבנת על מישהו? שכל דבר שהוא עשה עיצבן אותך? אפילו דברים קטנים שביומיום לא היו מפריעים לך אלא שבמכלול הגדול עיצבנו אותך? זה נראה לי בדיוק אותו דבר. אני חוזרת שוב לבית כנסת שלי (שהוא אגב, מקום נחמד מאד מלא באנשים טובים למרות מה שאני מתארת…) נגיד שתגיע מישהי ויפול לה הכיסוי ראש בטעות מהראש, מיד תהיה מי שתגיד: "אההה! הנה, כבר היא הורידה את הכיסוי ראש". זו דוגמא למקרה שבו מרוב תקלות מצערות שקרו בעבר נראה כאילו כל דבר שקורה- מכוון. ונראה לי שאותו דבר קורה גם ב"מאה שערים", מרוב מקרים שהצדיקו תגובות נזעמות של יושבי המקום, גם כשמגיעים אנשים שבתמימות מתנהגים לא כך כך בסדר הם זוכים לתגובות כאלו. אולי כשאת היית שם ייצגת בעיניהם ציבור דתי שבעבר פגע וזילזל בהם ולכן למרות שהיית בסדר גמור זכית לחוסר כבוד.

[לדעתי יש כמה כיווני חשיבה והתנהגות שיכולים להוביל בעתיד לכך שמקרים כאלו לא יקרו].
אז דבר ראשון כמו שאמרתי זה יכולת ההבנה וההזדהות עם "הצד השני", הבנה = הצדקה.
דבר נוסף זה עניין של לימוד זכות, אמיתי, לא מן הפה החוצה אלא להרגיל את המחשבה והלב ללמד זכות. המציאות העצובה היא שרוב הציבור החילוני לא בקיא בהלכות. ואותם שבקיאים בהלכות- לא תמיד הדברים נמצאים במודעות שלהם, וגם כשהדברים נמצאים במודעות, כולנו יודעים כמה קשה לשנות התנהגות, אנחנו שהרבה מהמצוות וההתנהגויות שלנו נעשים מכוח ההרגל נכשלים מידי פעם אז קל וחומר שמי שלא רגיל לאורח חיים דתי ולהקפדה על הלכות צניעות לדוג' יכשל לעיתים. ואחרי כל זה… נראה לי שנשארים מעט מאד אנשים שעושים דווקא, בכוונה להכעיס. אני חושבת שאת לימוד הזכות הזה צריך לעשות גם כלפי מי שמגיע לשכונות חרדיות ולכל מקום. ולגבי מה שאת סיפרת, גם מתוך הדברים שכתבתי וגם מדברים אחרים ששמעת או חווית, תנסי גם לחשוב איך אפשר ללמד זכות על האנשים מ"מאה שערים" ואם תרצי אשמח מאד אם תשתפי אותנו בדרכים ובמחשבות שלך. ואם יש מישהו או מישהי מהקוראים שרוצים לספר על דרך שהם מצאו איך ללמד זכות אז מוזמנים לכתוב. נקודה אחת שאני רוצה לציין שיכולה להועיל בלימוד הזכות היא עניין של מנטליות. יש שוני בהתנהגויות בין חברות שונות, זה דבר ידוע בארץ ובעולם כולו. כמו שיש לך נגיד בחברה בה את חייה צחוקים ובדיחות מסוימות עם חברות שלך, ואם תגיעו למקום אחר אף אחד לא יצחק. אותו דבר לגבי הרבה התנהגויות שונות. דברים שבמקום אחר נחשבים לשגרתיים ומבטאים משהו מסוים עלולים להיתפס בעיני מי שלא בקיא בהתנהגות ומנטליות המקום בצורה שונה לגמרי. בעניין שלנו לדוגמא יש אנשים חרדים שנוהגים להסתיר את עיניהם כשהם הולכים ברחוב כדי לא לראות נשים, כיוון שהתנהגות כזו לא שכיחה בציבור שלנו (ואני מדברת בהכללה) זה עלול להתפרש כמעשה פוגע ומזלזל כשלמעשה, אין שום כוונה כזו מצד מי שנוהג כך ועבורו זה בדיוק כמו לעבור למדרכה שממול כדי להימנע מהתקלות בקבוצת בנות שמתקרבת (שזו כן התנהגות שקיימת בחברה שלנו, שוב, בהכללה). הפערים האלו, השוני בהתנהגויות יוצר חוסר הבנה ולא פעם נגרמות תחושות עלבון כשלמעשה, הן מיותרות. זו כמובן רק דוגמא אחת ויש עוד רבות כאלו אך לא כאן המקום לפרט.
אני מאמינה שהדרך הנכונה למנוע מתחים כאלו בעתיד היא להמשיך להתנהג כמו שצריך ולהשפיע על כל מי שמגיע למקומות כאלו לכבד את המקום. תמשיכי להתנהג כמו שצריך, ואם את הולכת עם חברות שלך אז תמשכי אותם אחריך להתנהג בצורה מכבדת. ברור לי שככל שנבין יותר את הזולת ונהיה רגישים יותר זה אוטומטית ישפיע על "הצד השני".
ומתוך שנרבה באהבת ישראל וכבוד הבריות נזכה לבניין בית שלישי במהרה בימינו אמן.
מקווה שלא עייפתי אותך בתשובה…
מאחלת לך הרבה טוב ושמחה ואת מוזמנת לשתף ולשאול מתי שרק תרצי.
ברוריה, חברים מקשיבים.