[מסוכם מתוך הספר "שמחת תורה" – יורם טהרלב]
"[וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי[" (שמות, פרק כ"ה פסוקים א' – ב')
בפרשת השבוע, פרשת "[תרומה]" מדריך הקב"ה אילו חומרים דרושים להכנת המשכן = המקום בו "שוכנת" השכינה.
נראה כי כל אלו הן דרישות [חומריות]:
"[וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם]" (שמות, פרק כ"ה פסוקים ג' – ח').
מסופר על איש הרוח הפלמ"ח [בני מרשק], שתמיד דאג למורל הלוחמים ולחיזוק כוחם בימים קשים, ערך פעם ערב תרבות לאחת הפלוגות ואמר לאנשים:
"זה הולך להיות ערב מוצלח! אתם תביאו כבש – ואני אביא את [אלתרמן]".
ישנה לפעמים מחשבה שהקב"ה מחפש רק את ה"צ(א)דיקים", משאיר בשיחה ממתינה את אלה שעשו עבירה כזאת או אחרת, למרות שממש רוצים לחזור אליו ושה"[דוסומטר]" עובד שעות נוספות.
אומרת לנו התורה שאם אדם באמת רוצה לחזור אל ריבונו של עולם – הכוונה [לתרום מעצמו], הקב"ה עצמו מעיד עליו "[ושכנתי בתוכם]".
ובתור תוספת לנקודה, פירטה התורה את [החומרים] לתרומה לבניית המשכן [מהיקר ביותר לזול ביותר].
מי שיכול להביא זהב – יביא זהב, מי שיכול רק להביא עצים – יביא עצים.
לתרום את כל מה שהוא עצמו יכול לתרום, ו[ללא השוואה לאחרים].
לסיכום: התורה מדריכה כיצד להתקרב לריבונו של עולם – לתרום מעצמנו כמה שאנו יכולים למען המטרה, כל אחד כפי יכולתו.
והקב"ה מודד בעיקר את [המאמץ]!
יהי רצון שנתרום את תרומתנו כמה שאנו יכולים לריבונו של עולם.
שבת שלום, וחודש אדר שמח ומבדח!!!
חברים מקשיבים
