אני יודעת שאלוקים קיים. אני מבינה שהמאורעות שקורים כאן הם תוצר של ההחלטות שלו. אי לא צריכה שום שכנוע שיכלי שמטרתו להוכיח לי את נוכחותו של אלוקים בעולם, אבל אני לא מצליחה להרגיש שום דבר כלפיו. אני חיה לפי ההלכה רק בגלל פחד מהחברה ומההורים. כשאנשים אומרים לי שהם "אוהבים" את ה' אני לא מאמינה להם כי זהלא נתפס לי כמצב הגיוני.
האם באמת יש דרך לאהוב את אלוקים? יכול ליהיות שאנשים פשוט משכנעים את עצמם שהם אוהבים את ה' ובעצם אם הם יעצרו לרגע לחשוב הםיגלו שהם לו חשים שום רגש כזה?
הרי כל הזמן רבנים אומרים שצריך לעבוד את ה' בפשטות ואסור לחפש ולחקור כל-כך הרבה. אולי הם מפחדים בעצם שיגלו את האמת, שאנשים יבינו שהם לא קרובים לה' כמו שהם חושבים. איך אפשר לאהוב משהו שאתה לא מכיר ולא יודע עליו כלום חוץ מהעובדה שהוא אחראי גם לכל הרע בעולם?
שלום רב!
["ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"] – לכאורה לא מובן איך אפשר לצוות לאהוב?! אם אדם זר יכנס ויאמר לך "עלייך לאהוב אותי", מן הסתם תשאלי: "למה אני צריכה לאהוב אותך, אינני מכירה אותך כלל!" אך אם יתברר לך שאותו אדם זר הוא בעצם קרוב אלייך מאוד, אוהב אותך, משגיח ושומר עלייך, אולי אפילו הציל את חייך כמה פעמים, חכם, נדיב וכו', האם גם אז יהיה לך קשה לאהוב אותו?!
שמעתי שבוע שעבר דבר נפלא מתלמיד חכם, לא נצטוו ישראל לאהוב את ה' במצוות "ואהבת את ה' אלוקיך…" אלא אחרי אמירת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" –והטעם לכך הוא שקודם חייבים הם להפנים את מילות הפסוק:
"שמע ישראל" – תאזין ותאמין ישראל, ש "ה' אלוקינו" – ה' הבורא, הוא המשגיח והמנהיג של העולם כולו, "ה' אחד" – הוא יחיד בכל ההוויה, ואין בלתו.
כאן בעצם טמון ההסבר למצוות אהבת ה', ברגע שהאדם מבין מי כאן באמת האדון של העולם ושזכינו שהוא [אלוקינו],שלו אנו חייבים את הכל, את החיים והבריאות שלנו, ההורים, המשפחה, החברים והבית שלנו, החוכמה, הבינה והשכל שלנו, היכולת לחשוב, לדבר, ללכת, ללמוד, השמש הזורחת, הירח המאיר, המים שהם בסיס החיים שלנו, האוויר שאנחנו נושמים – וכל מתנות החינם מאת ה' הטוב! האם אפשר בכלל שלא לאהוב אותו??? – לא אהבה מתוך אינטרס, אלא משום שהוא פשוט [נערץ] – בלשון המעטה, הוא כ"כ טוב ורחום, הוא כ"כ מעניק לנו על אף שלא תמיד מגיע לנו, אז אם לא בזכות – בחסד! –בחסדו הגדול! הוא לא חייב לנו מאומה ובכל זאת נותן לנו הכל, פשוט התרגלנו לעובדה שיש לנו אז אנחנו שוכחים לפעמים מאיפה זה בא. ויחד עם זה גם שוכחים כמה טובות וחסדים הוא עושה איתנו כשאנו מבקשים וגם כשלא, וכך אנו מכירים אותו כגומל חסדים עם עמו, כא-ל רחום וחנון שאוהב את בניו ולמה שכחנו את כל אלה? ולמה נחשוב שאנחנו לא מכירים אותו והוא ח"ו בעינינו כזר??? – הרי הוא תמיד שם בשבילנו ואומנם אין אנו מכירים אותו לגמרי אך מכירים מספיק ע"מ לדעת בוודאות וללא שום ספק שהקב"ה הוא כל הטוב שבעולם!!!
המצווה לאהבת ה' מחייבת אותנו בעצם להתבונן בחסדי ה' כלפינו, ככל שנעמיק בנושא הזה בעצם, במשפט "שמע (-להבין) ישראל" את דרכי ה' כך תגדל אהבתנו אליו עד שכל ליבנו יתמלא אהבת ה', שהיא אהבה רבה יותר, פעילה יותר ואמיתית יותר מכל אהבה אחרת, וכמו שכתוב: "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך" זוהי הסיבה לכך שהתפילה לא נפתחת ישר בקריאת "שמע", כיוון שעלינו לומר ולחשוב הרבה , לפני שנגיע לקראית "שמע" הקב"ה לא יהיה זר בשבילנו ונכיר את "מי שאמר והיה העולם" והוא עצם הטוב והחסד. ("ואני תפילתי")
כך למשל אהבת ההורים, שהיא אהבה טבעית, ההורים דואגים, מטפלים ואוהבים ותמיד נאהב אותם ללא שום תנאי ונשתדל למלא את כל רצונותיהם ובקשותיהם מאיתנו – כי אנו אוהבים אותם (-גם אם אנו לא מסכימים איתם) – קל וחומר עם הי"ת שהוא נותן, מעניק ללא גבולות ואוהב ללא תנאים, אנו שאוהבים אותו רוצים כ"כ לתת לו, רוצים כ"כ יהיה מרוצה מאיתנו, לשמח אותו ולעשות רצונו – מתוך אהבה אליו, כמישהו שהוא כ"כ טוב שאי אפשר שלא לאהוב אותו!!!
עניין נוסף הוא הנתינה שהאהבה באה כתוצר של נתינה כאשר עמ"י שומרים תורה ומקיימים מצוות זו מעיין "נתינה", כזו שמביאה אותה ליידי אהבה, אהבת ה'!
כך למשל כאשר אני אשקיע במישהו, אתאמץ עבורו, יתעורר אצלי רגש של אכפתיות כלפיו, ואז אמשיך להשקיע בו עוד ועוד ממיטב כוחותיי ולבסוף בטוח אוהב אותו! דוגמא נוספת לעניין היא אם, שלכאורה התינוק שלה הוא זר, היא לא מכירה את התכונות שלו וכו' – אבל לא, היא העניקה לו מהרגע שנוצר ברחמה – היא נתנה לו אהבה, וסיפקה לו מזון וחום – עוד לפני שנולד והנתינה הזו, טבעית ככל שהיא נראית היא זו שיוצרת את החיבור והאהבה שכ"כ מיוחדים בין אם לבנה.
[את שואלת: והרי יש גם רע וסבל!]
נכון. קודם כל נשים את הדברים בפרופורציה. אנחנו כל כך התרגלנו לטוב ולשפע שאנחנו מקבלים, עד שכל 'חריגה' נראית לנו כאילו היא הדבר היחיד שיש. למשל, כשבוקר אחד כואב לנו הראש – מרגישים את זה הרבה יותר מאלף בקרים שקמנו עם ראש רענן וצלול… זה נכון גם ביחס לסבל שקיים בעולם. ראי קישור נרחב העוסק בנושא:
שאלת הטוב בעולם- https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=3632
כמובן שזה לא פותר את השאלה למה בכל זאת יש גם רע… לא נשכח שגם ילדים לא תמיד מבינים למה ההורים שלהם גורמים להם כל כך סבל כשהם שולחים אותם לבית הספר, או כשהם נותנים להם עונש. בנושא זה יש התייחסויות רבות באתר, למשל:
על רע, פיגועים וסבל: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=39629
שאלות על אלוקים: https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=3300
האם ה' היה באושוויץ? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=43817
אם ה' אבא שלנו, למה הוא מכאיב לנו?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=45723
לסיכום דברי,
ראשית – המשיכי לחקור, "וחקרת וידעת כי אני ה'"
שנית, אל תשכחי את דרכיו של בורא עולם – אלו הגלויים לנו הם מספיק ויותר, כדי לאהוב את בורא עולם כ"כ חזק, פשוט הביטי סביבך וראי מה טוב הקב"ה על כל מה שנתן לך, לך ולכולנו! –זה כ"כ קרוב אלייך, זה במרחק של התבוננות…
מאחלת לך מכל הלב, הרבה הצלחה וברכה, אשמח אם תמשיכי לפנות אלינו בכל שאלה שתהיה לך,
אבישג, חברים מקשיבים.
נ.ב צירפתי כמה קישורים לשו"ת בנושא זהה לשלך, ואני ממליצה עליהן בחום:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=47697 "לחזק את אהבת ה'"
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=27682 "איך מגיעים לאהבת ה'"
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=6484 "אהבת ה'"
