איך אפשר לשמוח בנסיונות

שלום לך.
כשקראתי את שאלתך התעצבתי. זו באמת שאלה עצובה. איך אני יכול לומר לך לשמוח?
אני לא יכול. לא עברתי את מה שעברת. יש לך את מלוא הזכות להיות עצובה.
במקום זה אספר לך סיפור.
אני מכיר זוג, שניהם מוגבלים, ולא רק גופנית. כל אחד מהם החליט, עוד לפני ששמרו תורה ומצוות, להוציא תואר באוניברסיטה. תואר שלוקח ארבע שנים. לה זה לקח בערך שבע עשרה. אני לא זוכר כמה זמן זה לקח לו.
כשפגשתי אותם שאלתי אותם שאלה מתבקשת –
הרבה פעמים אנשים עוזבים את עולם האמונה בגלל תחושות תסכול שהקב"ה לא מתנהג בהגינות, דופק אותם וכו´ וכו´. איך הם, דווקא עם כל הקושי שלהם, חזרו בתשובה?
התשובה שלהם הייתה מדהימה בפשטותה. הם אמרו לי שרק דרך האמונה הם מצאו כוחות להתמודד. רק האמונה עזרה להם להסתכל על כך שגם להם יש מטרה, שלכל מאמץ יש שכר, שהקב"ה לא יזנח אותם לעולם. ומה עם החלק השני? החלק ששואל על כך שהקב"ה לא הוגן? הם אמרו לי שהם פשוט לא שאלו את השאלה הזו.
המילים שלהם היו משהו כזה: ´שאלנו רק את השאלות שנתנו לנו כוח. לא את השאלות שהחלישו אותנו´.
צריך הרבה עוצמה בשביל זה ואני אומר לך, הם באמת אנשים מדהימים. בכל פעם שאני פוגש אותם אני ממש מתבייש שלא עשיתי מספיק. אולי זה התפקיד שלך? אינני יודע. אין זה מוסרי שאדם שלא עבר את מה שאת עברת יבוא אלייך בתביעות כאלה ואחרות. את עצתי, עצה שלמדתי מאחרים, העברתי אלייך.

ויש עוד משהו שאני יכול לכתוב לך. לא שאלת ´האם אני יכולה לשמוח בזה´ אלא ´איך´. [איך] אני יכולה לשמוח.
כשאת שואלת איך זה אומר שברור שיש דרך. רק צריך למצוא אותה. בתוכך פנימה את יודעת שזה אפשרי. קשה אבל אפשרי. תקפידי להמשיך ולחשוב כך. לדעת ולהפנים שזה קיים אי שם, הפיתרון והשמחה.
המון המון בהצלחה ואנחנו תמיד כאן.

אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il