איך להבחין בין יצר הטוב ליצר הרע?

שלום.
אשריך שאלו הן השאלות המעסיקות אותך! אני חייב לומר שבעצם העיסוק במחשבות 'מה ה' רוצה', עוד לפני שמגיעים למסקנה ברורה, מתקרבים לה'.
אכן, מצד אחד "האלהים עשה את האדם ישר" אך מצד שני "יצר לב האדם רע מנעוריו". ודאי שיש לאדם נטיות, דעות ודחפים חיוביים (אפשר לעיין למשל באורות התורה פרק י, א), אבל יחד עם זאת בתוכו יש גם יצרים ונגיעות.
ברור שבכל שאלה בה אנו עוסקים עלינו קודם כל להפעיל את השכל, שישקול היטב את הצדדים לכאן ולכאן, ואחר כך "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
העניין הוא שיתכן שהשכל יהיה קצת משוחד, ולא תמיד יראה הכל בצורה נכונה.
איך אפשר להשתחרר מכך?
המפתח לשאלה זו הוא – לכוון לשם שמים. להחליט בתוכך שאתה באמת רוצה לעשות את רצון ה'. יש בכך שתי תועלות:
א) עצם החלטה זו מביאה להשתחררות מנגיעות אישיות. ולא מדובר כאן ברמאות עצמית – הרי באמת אנו רוצים לכוון לשם שמים אלא ש"היצר הרע הוא מעכב", וככל שההחלטה תהיה אמיצה יותר כך נשתחרר יותר מנגיעות
ב) ב) מי שבאמת מעוניין לעשות את רצון ה', ה' יעזור לו! "לא ימנע טוב להולכים בתמים".
מלבד הבירור השכלי והכוונה לשם שמים, קיימת נקודה נוספת אותה כותב הרמח"ל בענייננו – ביטחון בה'. לבטוח בה' שמי שמכוון לעשות רצונו ה' גם עוזר לו, בבחינת 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'.
לסיום אכתוב כאן את דברי הרמח"ל במסילת ישרים, המסכם את העניין. בפרק 'משקל החסידות' כותב הרמח"ל שכאשר אדם רוצה לעשות דבר שאינו מחוייב בו עליו לשקול היטב האם אין מעשהו בגדר 'חומרא המביאה לידי קולא', שמא רק בראייה שטחית נראה מעשה זה חיובי אך באמת הוא גורר בעקבותיו תוצאות שליליות. כיצד אדם זוכה לכך?
"ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בשלשה דברים: …שלא תהיה פנייתו אלא לעשות נחת רוח לפניו יתברך… ושיהיה מעיין על מעשיו עיון גדול… ואחר כל זאת יהיה משליך יהבו על ה', שאז יאמר בו "אשרי אדם עוז לו בך… לא ימנע טוב להולכים בתמים". אם שלשתם ישמור כראוי: תמימות המחשבה, עיון, וביטחון – אז ילך בטח ולא יאונה לו כל רע".
כמה נקודות נוספות:
I. הרמח"ל מציב רף מאוד גבוה: "לא תהיה פנייתו אלא לעשות נחת רוח", "יהיה מעיין עיון גדול". רף זה לא נועד כמובן לייאש אלא להציב בפנינו אתגר, אבל ברור שלא מדובר כאן על 'שחור – לבן': ככל שאדם יותר מכוון לשם שמים, ככל שהוא יותר מברר בשכלו את העניין, ככל שהוא מרגיש יותר ביטחון בה' – כך מסקנתו תהיה מכוונת יותר לשם שמים.
II. כדי להשתחרר מנגיעות אפשר גם לדמיין כאילו השאלה אינה נוגעת אלי אלא חבר הוא השואל אותה. מניסיון – זה פשוט מדהים לראות שכאשר חושבים כך על דברים עולות נקודות שמשום מה (…) לא עלו כאשר חשבתי על הדברים בהקשר לעצמי.
III. ההתלבטות בה אתה מתלבט אמורה ללוות אותנו מצד אחד תמיד, אך מצד שני ככל שאדם מתקדם הרי יש לו כבר דברים ברורים והתלבטויותיו נעשות 'עדינות' יותר. לדוגמא, הרב קוק כתב על עצמו (מופיע בספר 'חדריו'), כי הוא מתלבט על חלק דברים שהוא כותב אם הם בכלל דברי תורה או שהם דברי חול שאינם יונקים מתורה.
כל טוב, ובהצלחה בהמשך עבודת ה', עד מאה ועשרים!!!
יעקב, חברים מקשיבים.