איך להתייחס אליה? האם להיות חברים או לא?

שלום רב!
כמו פניות רבות אחרות, גם אתה שכחת את הפרט החשוב ביותר בהקשר זה , והוא גילכם. היחס לאנשים בני 14 הוא לא כמו היחס לאנשים בני 20, וזה מובן, ועל כן קצת קשה לי לדבר באופן ספציפי מבלי לדעת את הנתון הזה, אך אשתדל לענות כראות עיניי, בתקווה שאקלע למטרה פחות או יותר.
ובכן, אני חושב שאת הצעד הראשון בדרך הנכונה והרצויה כבר עשיתם בכך שהחלטתם לא להיות חברים. אך כפי שציינת במרומז, ההגדרה הפורמלית לא בהכרח משפיעה על מה שקורה בלב פנימה – על הרגשות. וזוהי המלחמה האמיתית.
למה צריך להילחם ברגשות האלה? מה כל כך רע בהם?
יש לנו בעיה, והיא שאנחנו לא יכולים לממש את אהבתנו לפני הנישואים. היהדות לא מכירה במושג "אהבה אפלטונית" שפירושו אהבה ריגשית נטו. היהדות מכירה בכך שלאהבה אמורים להיות גם ביטויים פיזיים, ולא רק ריגשיים. אך הדרישה היא שאהבה אמיתית תמומש רק אחרי שאנחנו אכן בטוחים שזוהי אהבת חיינו וזוהי האשה שאיתה אנו רוצים להמשיך לחיות את חיינו. היהדות לא רוצה שיווצר מצב של כמה אהבות, אלא של אהבה אחת מיוחדת ואמיתית, שלמה ואבסולוטית. אנחנו לא רוצים 'לשחק באהבה' ולהיעצר בחצי הדרך, אלא ללכת איתה עד הסוף.
אתה נמצא כעת בשלב מאוד מיוחד בחייך, שלב ההתבגרות, שבו הרבה מאוד ממבנה האישיות שלך משתנה ומשתדרג. אתה רואה דברים בצורה שונה, מבין דברים בצורה שונה וכו'. אך דווקא היופי והחיוניות שבתקופה הזו הם הם שמהווים בעיה כאשר רוצים לחשוב על משהו כל כך מחייב, וכל כך משמעותי בחיינו כמו נישואין. תקופת ההתבגרות מלאה תהפוכות, עליות ומורדות. בתקופה כל כך קצרה, האדם הופך מילד לאדם בוגר. לא יהיה נכון לקבל הכרעות הרות גורל שכאלה בתקופה כזו. אני לא רוצה להפחיד אותך חס וחלילה, אך אנו מכירים כיום לא מעט זוגות צעירים שמתגרשים לא עלינו. רובם הגדול אלה אנשים שפשוט התחתנו מוקדם מידי, כאשר האישיות שלהם עוד לא היתה לגמרי בשלה, וכאשר הם הגיעו לשלב הבשלות, הם פתאום לא הבינו מה הם עושים ביחד. מפני שמה שכל כך התאים להם בצעירותם, לא כל כך מתאים בבגרות. הם השתנו. הם נהיו לאנשים שונים ממה שהם היו כאשר הם התחתנו. (כמובן שדברים כאלה קורים גם לזוגות ותיקים יותר לצערינו הרב, אך בכל מקרה לא בכאלה אחוזים).
ממילא, יכול מאוד להיות שהאהבה שאתה חש כלפיה עכשיו תחלוף עם הזמן. הגיוני מאוד שבעוד כמה זמן אתה תביט אחורה ותשאל את עצמך מה הקשר בינך לבינה, איך בכלל אהבת אותה וכד'.
אין ספק שזה קשה להתכחש לרגשות, אך ניתן "להדחיק" אותן. ניתן להשתדל לא להביא את עצמך לחשוב עליה ועל קשר איתה בעתיד. זה מאוד נחמד ונוגה לפנטז על שניכם ביחד, על קשר בינכם. אך לא זו הדרך לפתור את הבעיה. צריך להיות אמיץ ולומר לעצמך לעזוב את זה מאחוריך ולהאמין שבבוא הזמן המתאים הקב"ה יזמן לך את האחת והיחידה, בין אם זו תהיה היא ובין אם אחרת.
(לא כל כך הבנתי את עניין היחס המועדף…)
אני מאחל לך הצלחה רבה בהתמודדות הלא פשוטה הזו, ושבבוא הזמן תזכה להקים בית נאמן בישראל בלי תלות באהבות נעורים ובלי כל מיני זכרונות מכל מיני קשרים עם בנות מן העבר שעכשיו אתה בקושי זוכר את שמן…
בברכה רבה,
אביעד, חברים מקשיבים
aviad@makshivim.org.il