איך משלבים בין צבא לישיבה?

שלום רב לשואל!
השאלה של חיי תורה מול חיי החול היא אחת מהשאלות הכבדות ביותר והמעניינות ביותר שכל אחד צריך לשאול את עצמו. גם אני בגילך התלבטתי בשאלה הזו, והרגשתי שאני צריך 'לוותר' על אחד מהאידיאלים כדי להרוויח את האידיאל היותר גדול מביניהם.
אתה בעצם רוצה להיות כמו דוד המלך, שהיה גם ענק בתורה, וגם ענק בצבא.
אבל מה לעשות, אנחנו צריכים להכיר בכך שאין לנו יכולת להיות מעולים בהכל!
אני חושב שהפיתרון הוא לקחת כל מה שאמרת, וליישם אותו בצורה ציבורית. לא שכל אחד יעשה הכל, אלא שבתוך הציבור יש גם כאלה שהם חוד החנית בתורה, כאלה שהם חוד החנית בצבא, וכאלה שאינם חוד חנית – אלא יש להם בסיס תורני והם חיים כמו רוב האנשים, לא מתוך מסירות נפש לתורה או לצבא.
חשוב מאוד שיהיו רופאים, וחשוב מאוד שיהיו טייסים… אבל נדיר מאוד למצוא אדם שהוא גם רופא וגם טייס.

אתה כותב שאתה רוצה להיות תלמיד חכם. אי אפשר לצאת תלמיד חכם משנה אחת של לימוד תורה! הרבה פעמים אפשר להיות יהודי טוב שיודע את יסודות ההלכה והאמונה, אבל זה לא מספיק להיות תלמיד חכם.
שלוש השנים בצבא אחרי שנת המכינה יוצרות שחיקה, שקשה לשמר את מה שלמדת במכינה. גם לא צריך להיות תמימים, אי אפשר ללמוד בצבא, ואפילו אם תצליח ללמוד משנה יומית, אין כאן בניין רוחני עמוק של אדם, אלא זה לצאת ידי חובת לימוד תורה. לכן אם אתה לומד תורה שנה אחת במכינה ואחרי זה מתגייס ויתרת על היותך תלמיד חכם, לפחות לתקופה הראשונה בחייך, וקשה להניח שאחרי הצבא תחזור ללמוד איזה שנים בישיבה.
מאידך, אם תלך לישיבה גבוהה למשל, תוכל לדחות שם גיוס ולא תצטרך 'להכריח' את עצמך במסלול של הסדר, וכך תוכל להחליט מתוך הכרת חשיבות לימוד התורה, מה היא דרכך האמיתית. אני מכיר אנשים שרצו ללכת לסיירות בכירות, אך כשהגיעו לישיבה הם בררו עם עצמם בבגרות שהמשיכה לצבא הייתה חיצונית בלבד, ויותר חשוב להם בשלב הזה להשקיע בתורה.
לא שאני מנסה להניא אותך מלהתגייס, אלא שאני אומר שמתוך עולם התורה יתווספו לך עוד שיקולים. אי אפשר לטעום באמת מעולם התורה אם לא נכנסים ללימוד בצורה אינטנסיבית של שנתיים לפחות והן צריכות להיות מאוד אכותיות ולא חצי יום לימוד וחצי יום ריצות, אלא שקיעה בלימוד התורה. אחרי זה אם תרצה אתה יכול להתגייס לשלוש שנים, שאתה מלא יותר ואתה כבר אדם שבנה את עולמו התורני, ואז זה יהיה מצויין ומבורך.
אדם שהוא מוכשר ללימוד תורה ויכול להועיל הרבה לעם ישראל בתורה שלו, מפנים אותו ללימוד תורה אף על פי שאם הוא ילמד רפואה הוא יהיה רופא טוב. אלא מה, יש אנשים שאחרי שניסו בצורה רצינית את לימוד התורה הגיעו למסקנה שזה לא יהיה עיקר עיסוקם, אלא הם הולכים ללמוד מקצוע אך נשארים לקבוע עיתים לתורה איזה שעתיים כל יום.
העניין של הגיוס לצה"ל הוא מצווה כללית, שאם מתמלאת המכסה של החיילים לצה"ל, אנו מחויבים ללמוד, כי הצורך באנשי תורה (ולאו דווקא גדולי דור, אלא אפילו יהודים טובים שקשורים לתורה באופן חזק ושומעים לרבותיהם) הוא צורך הכרחי מאוד בדור שלנו. תמיד הרמטכ"ל יאמר שאין מספיק חיילים קרביים, אך זה התפקיד שלו לומר זאת. באמת בשטח יש הרבה מאוד חיילים שלא עושים כלום, שהיה אפשר לגייס אותם לקרבי.
לכן עצתי היא כאמור, שלא תסגור את עצמך עדיין בשום תוכנית, אלא השנה תדחה גיוס (כמו שעושים בכל מקרה במכינות ובישיבות גבוהות) ותלך למקום שהלימוד בו הוא מאוד רציני ולא רק לצאת ידי חובה וכך תכיר את עצמך וכל דבר שתעשה אחר כך בחיים שלך יהיה מושפע מאותו הזמן של השקיעות בתורה שהייתה לך.
חזק ונתחזק בעם עמינו ובעד ערי אלוקינו,
ליעד.