שלום,
ידוע שמטרתינו בעולם היא לתקן עולם במלכות שדי ושכולם בסופו של דבר יעבדו את ה' מכיוון שזהו תכליתינו וזהו נותן לנו שמחה ותוכן בחיים. אז רציתי לשאול: אם בן אדם מצא תוכן רוחני וגשמי בחייו, הוא חי בשלווה ובשמחה, יש לו בשביל מה לחיות, והוא הרבה יותר שמח ושליו מרוב הדתיים- מה האינטרס שבן אדם כזה יחזור בתשובה?
תודה רבה וישר כח!
שלום לך,
חזרה בתשובה אינה חייבת לבוא מתוך תחושת חוסר ומצוקה!
אמנם, נכון כתבת שאדם שרואה טובה ושמחה וסיפוק בחיי היומיום שלו, ולא חווה שום תחושת חסרון, יש סיכוי פחות שימצא את ריבונו של עולם – פשוט משום שאדם שלא חסר לו, אין לו שאלה, וממילא הוא לא מחפש תשובה.
אבל, אם אדם כזה הוא איש אמת, הוא יחפש את מקור הטובה ואם יחפש באמת, בסופו של דבר יגיע. הרבה מאד גורמים, לאו דוקא של חסר ומצוקה, עשוים לגרום לאדם לחזור בתשובה. המטרה בחיים היא לחיות אותה באמת וזה יתכן רק אם מחוברים לאמת האבסולוטית, קרי תורה. השלוה היא ברכה שנלוות לענין, אך לא מטרה בפני עצמה. לכן גם אנשים שטוב להם בעולמם- עדין לא חיים את תכליתם האמיתית.
[לסיכום]:
אדם ישר ישאל את עצמו כשאלת פתיחה – ראו מי ברא אלה?
אדם ישר ישאל את עצמו – האם אין לי חובה של הכרת הטוב כלפי מי שנתן לי את האפשרות לחיות חיי שלווה ושמחה?
אדם ישר ישאל את עצמו – האם נבראתי רק כדי לחוש שלווה ושמחה, או גם כדי להביא את צלם האלוקים שבי לידי ביטוי נצחי?
אדם ישר ישאל את עצמו – יש לי כל כך הרבה כוחות, האם סתם קיבלתי אותם? או אולי מי שנתן לי אותם דאג גם להדריך אותי איך למצות את הכוחות האלה?
וכהנה עוד ועוד שאלות.
ועוד יש לזכור ולהפנים, ש[כל זה שייך לכל אחד מאיתנו], לא רק למי שמוגדר כ"לא דתי". אפשר להתקרב לקב"ה באינסוף דרגות של קרבה, ודוקא מי שמוגדר "דתי" עלול להרגיש בטעות שהוא כבר הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. והאמת היא ש"צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", תמיד אפשר להתקדם עוד!
שנזכה כולנו לשוב בתשובה שלימה,
ברכה, חברים מקשיבים.
