אמונה בבית חילוני

שלום וברכה!

א: ראשית, אני רוצה לומר לך שכל פעם שאני קורא סיפורים כמו שלך, אני מתרגש ועומד נפעם על הכוחות העצומים שיש לאנשים מהסוג שלך, על ההתמודדויות המורכבות שבהם הם מתמודדים.

אין ספק שאת עומדת בניסיון מורכב. מחד, ניסיון אישי לעלות עוד ועוד בקשר עם השם יתברך, להתקרב אליו כמה שיותר, ובכך לחשוף את שורש הנשמה ואת החיים הפנימיים האמיתיים שלך, ומאידך, יש "הפרעות" מצד המשפחה כפי שתיארת.

אך כבר אמרו ש"אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו". וכפי שכתבתי בהתחלה, שיש לך כוחות עצומים (אני בטוח בזה), לעמוד במורכבות הזו. צריך להבין ולהאמין, שאם לא היה לך את הכוח לעמוד בניסיונות אלו, אז ה´ יתברך לא היה מגלגל לפתחך את הניסיון הזה.

אני חושב שכדאי לעיין בשורש של מצוות כיבוד הורים, ומתוך כך יקל עלינו ליישם אותה.

בפסוק כתוב: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא י"ט, ג´). כלומר שצריך לירא מההורים, וכך נאמר לגבי ה´: "את ה´ אלוהיך תירא". ואמרו חכמינו ז"ל בגמרא: שהשווה הכתוב כיבוד אב ואם לכיבוד המקום (ה´). [וכן ידוע שעשרת הדיברות מחולקות למצוות שבין אדם למקום (כמו אנוכי ה´ אלוהיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני וכו´) ולמצוות שבין אדם לחבירו (כמו האיסור לגנוב, לרצוח וכו´), ומצוות כיבוד הורים נמצאת במפתיע בצד של בין אדם למקום…].

ההסבר לכך הוא:

אדם שאינו מכבר את הוריו אינו יכול להגיע לאמונה בה´, כיון שאדם כזה הוא אנוכי שחושב רק על עצמו, הוא אינו מרים את מחשבותיו לעבר האנשים שגמלו חסדים כל כך גדולים, קמו בשבילו בלילות, החלפת טיטולים וכו´…

אדם כזה בודאי שלא יחשוב על הבורא ברוך הוא, המשגיח בכל עת על ברואיו, לא מעניין אותו מי מוריד את הגשם ומי יוצר אור ובורא חושך, מי נופח בו כל בוקר מחדש נשמת חיים וכו´.

ועל כן השוותה התורה, בין כיבוד הורים לכיבוד שמיים, כיון שרק מי שיודע להכיר בטובה העצומה שהוריו גמלו לו, ידע להכיר בגדלות השם יתברך. [יש האומרים שרק כשמתחתנים ונולדים ילדים – אפשר לחוש בכך…].

אם כן, לאחר שראינו עד כמה גדול הוא כבוד ההורים, שאגב ברור לי שאת רוצה גם כן לקיימו בכל מאודך, ננסה לתת כמה עצות איך להתמודד עם המצב בו את נמצאת.

ככל שאנו מתבגרים יותר, אנו מגלים דברים חדשים שלא ידענו עליהם קודם, אנו בונים לעצמנו את עולמינו הפנימי ומנסים לחיות את חיינו על פי מה שנראו לנו יותר נכון ויותר מתאים לנו.

אך יחד עם זה צריך להיזהר לא לשפוט אנשים אחרים שנראים לנו טועים ולא הולכים על פי השקפת עולמנו.

חשוב לזכור כלל ברזל: "ילדים לא מחנכים את הוריהם"!

אפשר לנסות בדרכי נועם ובדרכי אהבה ואחווה להסביר רעיונות יפים מהתורה על שולחן שבת, אבל אם לא רוצים – בשום פנים ואופן לא לתת מוסר להורים על כך שהם אוכלים בשולחן של "זבחי מתים"… (כנ"ל לגבי הסיגריות).

אין שום סיבה בעולם להיות במריבות עם ההורים. חזרה בתשובה (המלווה בהדרכה נכונה ואני אכתוב על זה בהמשך) עושה את האדם עוד יותר מוסרי ואכפתי. ולכן ככל שיותר מתקדמים בתהליך, כך הקשר עם ההורים (בדרך כלל) מתחזק.

ב: עצה נוספת שנראית לי חשובה מאוד:

התורה מלמדת אותנו לנסות להסתכל על הסובב אותנו בעין חיובית. אחד הסימנים לתלמידי אברהם אבינו הוא: עין טובה.

וכך גם כאן: את כותבת שההורים שלך הם "חילונים" ובסוף אפילו כתבת: "בית חילוני גמור". אך מצד שני אי אפשר שלא לשים לב לכמה עובדות חשובות: אחותך לומדת בבית ספר דתי. אבא הולך (לפעמים) לבית כנסת. את בבני עקיבא (אף על פי שאני לא יודע אם זה ביוזמת ההורים או ביוזמתך), עושים קידוש.

כדאי לנסות למקד את המבט, על הדברים החיוביים האלו: על החיבה/כבוד לדת, גם אם בפועל הם לא שומרים מצוות. על כך שיש לך חברות בבנ"ע, על כך שאת בעזרת השם בתהליך של חיפוש ה"אני", שזו זכות גדולה, שהרי יש לצערנו הרבה יהודים שחיים את כל חייהם במנותק מהבנת גודל ייעודם כיהודים בנים לה´ ששייכים לעמנו המופלא.

ברגע שאנחנו מתמקדים בבעיות אנחנו מגדילים אותם פי כמה, ומקשים עלינו את היכולת להתמודד איתם.

הראיה החיובית, המחפשת את הטוב הקיים, מגדילה את הטוב.

מספרים על מורה של כיתה לילדים עם בעיות, שלא ידעו לכתוב נכון, שבהתחלה הייתה מסמנת להם במילים שהם כתבו: 50 טעיות ו8 נכון… אך בהמשך היא החליטה לסמן רק את הנכון, ותוך זמן קצר היו שיפורים מדהימים…

חשוב להדגיש אין כאן בריחה מהמציאות או בקשה להמציא דברים שיהיו טובים, אלא כפי שהדגשנו מקודם, מיקוד תשומת הלב על הטוב הקיים.

ג: את מבקשת: "שיטה להחדרת תורה בבית חילוני גמור":

א: כפי שאמרנו: הבית הוא לא "בית חילוני גמור".

ב: אני מבין מאוד את הרצון להשפיע על כל בני הבית, זוהי תופעה טבעית שקיימת אצל הרבה הנמצאים במצב דומה לשלך. אך כפי שאמרנו: צריך להבין שאנחנו לא מחנכים את כל העולם ובודאי לא את ההורים. צריך לדאוג קודם כל שנחדיר את התורה לעצמנו.

ג: כאשר אנו נחיה את חיינו מתוך קישור עמוק לתורה הקדושה, ונמשיך ביחד עם זה בקשר לא רק "טוב" עם ההורים… אלא קשר מצוין עם ההורים… שהרי כפי שאמרנו התורה עושה את האדם לעוד יותר טוב ומוסרי, אזי סיכוי גדול יותר שבדרך כזו יהיה להורים יותר "קל" להתחבר לעולמה של תורה, ולפחות יותר לכבד את רצונותייך.

ד: השאלות על הקידוש:

א: אין בעיה שאביך יעשה קידוש. אדרבה, עצם עשיית הקידוש היא זכות גדולה, כיון שכך – בנוסף לתפילה בבית הכנסת – הוא מתקשר עוד לקדושת יום השבת. [וכפי שכתבת "בזכותך…"].

ב: אין קשר בין ההליכה לבית הכנסת לבין הקידוש. אלו שני דברים נפרדים.

ועל כן, אם אף אחד לא הולך לבית הכנסת, ניתן לעשות קידוש גם לפני שנגמר זמן התפילה בבית כנסת, מרגע שהגיע הלילה אפשר כבר לעשות קידוש גם אם ייקח עוד שעה עד שאבא יחזור מהתפילה. (דרך אגב: אפשר כמובן להתפלל גם בבית – הקב"ה שומע אותנו בכל מקום, אע"פ שיש יתרון לבית כנסת כמקום של קדושה).

ג. אם את רואה שהמשפחה ´לא בעניין´, אין להם מצב רוח או חשק לשמוע, אל תגידי דבר תורה בשולחן בקול, ומספיק שבעצמך את חושבת על איזה רעיון מהתורה. אם תתעקשי כשהם לא רוצים זה רק גורם לנזק ולהרחקה מהתורה ומהאהבה לשולחן שבת ואז הנזק עולה על התועלת.

ה: לסיכום:

כתבת שאת "מרגישה שאת גודלת לבד". זו תחושה מאוד מובנת והגיונית במצב שבו את נמצאת. טוב מאוד שיש לך חברות שעוזרות ותומכות, אבל אפשר מאוד להבין שזה לא מספיק לך.

ברוך השם אנחנו מכירים אנשים כמעט בכל חלקי הארץ, בעלי ניסיון, ממקרים דומים לשלך, שיוכלו וישמחו לעזור לך בקשר אישי קבוע. להיות אוזן קשבת, לתת עצות טובות בקשר עם ההורים, בעזרה בידיעת ההלכות, בליווי קבוע, שאין לנו ספק שזה הפיתרון הטוב ביותר במקרים כאלו.

על – כן: את יכולה בשמחה לפנות אלי, על מנת שנדע היכן את גרה, כדי למצוא מישהו/מישהי באזור מגורייך.

yony@makshivim.org.il

שלום וכל טוב. ושיהיה בהצלחה ענקית.

ולא לשכוח: לא ליפול לייאוש. יש לך את הכוח להתמודד. ע"י אמונה בה´ שנתן לך את המציאות הזאת.

אליעזר