אמונה בגיל מבוגר

שואל יקר שלום לך!

קודם כל, לגבי עצם ההנחה העומדת בבסיס השאלה – מי אמר שאופן האמונה בגיל המבוגר צריכה להיות דומה לזה שבגיל הצעיר? כל גיל והעניין שלו, והנקודה המאפיינת אותו. כפי ששנינו במסכת אבות "בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכח, בן ארבעים לבינה…" וכו´. הגיל הצעיר מתאפיין אכן בלהט ובפעילות הנובעת מלהט זה, אך לעומת זאת הגיל המבוגר מתאפיין בחשיבה עמוקה יותר, וכך האמונה של האדם צריכה ומסוגלת ללכת ולהתפתח עם השנים ולהעמיק. מטבע הדברים בגיל המבוגר יותר, אדם עסוק בבניית משפחתו, ולא תמיד מסוגל לפעול פעולות אידאליסטיות בלבד, אך אין זה אומר שהאמונה לא בוערת ומתפתחת בקרבו, אלא שהיא מוצאת ביטוי ברבדים אחרים של החיים. נכון הוא שאם לא מלבים את עולם הנפש והרוח, ולא דואגים להתפתח עוד ועוד, עלולה להיות דעיכה והחלשות בתחום זה, בשל משימות החיים העשויות לשחוק ולהשכיח את המהות המצויה בתוכם של הדברים. אבל "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה", ו"קווי ה´ יחליפו כח" – אדם הדואג לקשר את עולמו הרוחני כל הזמן לתכנים של קדושה, דרך לימוד קבוע ומתמיד בכלל ענפי התורה, ובלימוד אמונה ומוסר בפרט, הרי שהוא הולך ומפתח את עולמו הרוחני, והאמונה חיה וקיימת וגדלה בקרבו, וככל שהוא מוסיף שנים, הוא מוסיף בחכמתו ובאמונתו.
יתן ה´ שתוסיף ותעלה במעלות האמונה והיראה כל ימי חייך.
יישר כח ואך טוב!
שפרה
shiframish@gmail.com