אמונה בה' בטוב וברע

שלום לך, הבעיה שאתה מתאר היא אמיתית מאד. מחד, אנחנו אומרים שהקב"ה טוב ה´ לכל, ורחמיו על כל מעשיו, אך מאידך איננו מכחישים לרגע את העובדה ש"כל האומר הקב"ה וותרן – יוותרו מעיו", ונראה כי הקב"ה אינו מוותר על קלה או חמורה. אם כן, מה גובר? הרע או הטוב?
ראשית, נדון בעניין ברמה האמונית והמחשבתית, ואחר כך נגיע לרמה הפרקטית של החיים, ונחשוב על דרכים להקל את המצב שבו אתה מוצא את עצמך.

מבחינה אמונית, יש שכר ויש עונש. זהו העיקר האחד-עשר שהגדיר הרמב"ם כיסוד היהדות. אם כן, העונש הוא אכן חלק מיסודות האמונה, אך מה מטרתו של העונש? מדוע הוא קיים בעולם?
אנו למדים מדברי חכמינו כי הקב"ה ברא את העולם הזה כדי להיטיב לברואיו. הרמח"ל בתחילת פרק ב´ לספרו "דרך השם" כותב כך "ובהיותו הוא לבדו יתברך הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו…" הקב"ה הינו כליל הטוב והשלמות, על כן אין הוא מסתפק בשמירת הטוב לעצמו, אלא הוא מפיץ טוב לברואיו. הרמח"ל מוסיף שההתדבקות בטובו של השם היא תכלית ומטרת הבריאה כולה. בספרו מסילת ישרים מוסיף וכותב הרמח"ל שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם. מטרת הבריאה היא תענוג אין סופי מקרבה להשם.
כמובן, עכשיו עולה שאלת מיליון הדולר – אם הקב"ה כל כך טוב וכל כך רוצה להיטיב לברואיו, מדוע ברא עולם כזה? מדוע אנחנו צריכים לעמוד מול יצר הרע וניסיונות קשים? מדוע יש רוע וסבל בעולם, מדוע יש חרפת רעב ואיתני טבע המחסלים אלפי בני אדם? העולם שלנו לא נראה כמו מקום שנבנה כדי להיטיב למי שנמצא בו… כל יום אנו קמים ללימודים ועבודה, נאלצים לעמוד במשימות קשות ומכבידות ולהתאמץ בלי סוף רק כדי לשרוד בעולם הזה. האם זוהי ההתענגות מטובו של ה´?! אם הייתי צריך לדמיין עולם שבנה מי שרוצה להיטיב לברואיו, הייתי חושב על גן עדן בו אפשר לקום כל יום בנחת, לטייל, לדבר עם חברים ולבלות, לא לדאוג לפרנסה, לא לפחד ממוות, וליהנות ללא הפסקה.
מבחינה אמונית, השאלה שלך נוגעת בנקודה זו. אם הקב"ה אורב לפתחנו כל היום ויעניש אותנו על כל פשלה, היכן הטוב של העולם הזה? היכן ההתענגות מטובו? אם אכן ה´ טוב כל כך, למה הוא מעניש בכלל?
למעשה, התשובה לכך מצויה בגוף השאלה. אם אנו מגדירים את המושג "טוב" במובנים אנושיים, השאלה היא אכן קשה מנשוא. אולם, אם נשנה את המבט על הטוב, אז העניין מתברר ומתבהר.
נמשיל את טובו של השם לאור השמש. השמש מטבעה מפיצה אור לכל עבר החודר לכל פינה. ניתן גם לחשוב על חטאים כווילונות המסתירים את אור השמש. כל חטא פורס ווילון או מסך בפני ליבו של האדם, החוסם את אור השמש מלהפציע בטבעיות ולזרוח אליו. אם האדם מסיר את הווילונות, אור השמש חוזר להפציע.
כרגע אנו רואים כי העולם הזה הוא רע, כי הוא מלא באינסוף רוע, אך אם ליבנו היה פתוח לקלוט את אור השם, היינו רואים שהעולם כולו מלא בטוב השם, והיינו זוכים להתענג על טובו של השם בכל ימי חיינו.
אמנם, ישנן שאלות שאין לנו תשובה ברורה וודאית. מדוע טוב ה´ צריך להופיע בצורה של שואה? מדוע בצורה של צונאמי? אין לנו תשובות להכל, ומי שמתיימר לספק תשובה לכל שאלה, חזקה עליו שהוא עושה שקר בנפשו. עם זאת, כיהודים מאמינים, אנו אוחזים באמונת אבותינו שהעולם הזה הוא יצירתו של הקדוש ברוך הוא, אשר חפץ להיטיב לברואיו, ועל כן יסוד בריאת העולם ויסוד מציאותנו בעולם הזה הוא לטובה!
אם נסכם, מהו למעשה הטוב? הטוב הוא מצב בו אין מסכים בין האדם לאלוקיו, ומשכך הוא מתענג מטוב השם ומקרבתו אליו. זהו הטוב האמיתי שאליו ראוי שישאף אדם.
לפי עניין זה, קל יותר להבין את ה´עונשים´ שמתוארים בחז"ל כמירוק וניקיון של הנפש. כדרך להסרת מחיצות, וילונות ומסכים. עונשים הם האופן שבו אנו חוזרים לטהרה ולזיכוך הנדרשים בכדי לקבל את אור השם ואת כל הטוב שמושפע לעברנו. ניתן להמשיל עונש ליציאה ממערה. כאשר אדם יוצא ממערה חשוכה לאור בוהק, עיניו כואבות כיון שהוא אינו מסוגל לעמוד בכל האור שמציף את עיניו. אט אט, אישוניו של האדם מתרגלות, ויכולתו לקבל את האור גדלה. אמנם, הדבר היה כרוך בכאב מסוים, אך בכל זאת האדם חפץ לצאת מן החושך לאור. כך אנו עוברים תקופת הסתגלות לאורו הבוהק והחודר של השם, ולעיתים אנו צריכים ´להתרגל´ לאור הזה ולהסדיר את ספיגת וקליטת אור זה. זהו תהליך שכואב לעיתים, אך הוא נצרך מאד, וכל אדם לא יוותר עליו רק מפני שכואב לו לכמה רגעים.
אם כן, אנו מגיעים לשאלת מיליון הדולר הבאה – אם הקב"ה רוצה להיטיב לנו, והטוב הוא בעצם קרבה להשם ללא מסכים מפרידים, מדוע הקב"ה נתן לנו יצר הרע הגורם לנו ליצור מסכים ביננו ובין הקב"ה? מדוע לא אפשר לנו פשוט להינות מזיו השכינה נון-סטופ?!
תשובה לכך מביא הרמח"ל בהמשך פרק ב´ בדרך השם. הוא מסביר כי הקב"ה גורם לנו טובה גדולה בכך שאיננו נותן לנו לשבת על מי מנוחות ולקבל טובה. יש מושג שמופיע בזוהר הקדוש שנקרא "נהמא דכיסופא" – לחם של בושה. אם הקב"ה היה נותן לנו את הכל ביד ומיד, היה הדבר דומה לאדם העומד בתור ומקבל אוכל כל יום מעשיר טוב לב הדואג לו ולשאר בני האדם הגרים בשכונה. מי רוצה לחיות חיים כאלה? זה מביש וזה מרוקן מתוכן את כל הכוחות שניתנו לאדם. אנו רוצים להרוויח את לחמנו, לעמוד על הרגליים ולקבל לידינו דברים בזכות ולא בחסד. זהו לחם של בושה, לחם שניתן בחסד על אף שאיננו מגיע לאדם. טובה שכזו אנו נעדיף כבר שלא לקבל.
לשם כך הקב"ה שם אותנו בעולם הזה עם אתגרים, עם יצר הרע, עם עבודה קשה שנותנת משמעות וטעם לשכר שבא לאחריה.
נסכם את הצד האמוני של דברינו, הקב"ה שם אותנו בעולם מלא אתגרים על מנת שנהיה ראויים לזכות להתענג מטובו האינסופי. עם זאת, לעיתים העולם ואתגריו גורמים לנו ריחוק מסוים, אותו ניתן לתקן באמצעות עונשים, ייסורים וכד´. דיברנו על כך שעל אף הכאב הכרוך בכך, אדם יעדיף לעבור תהליך הסתגלות לאור מאשר לשבת לנצח בחושך.
אם כן, היוצא מדברנו הוא שגם העונש במהותו בא למטרה טובה, והכל באמת מלא בטובו של השם. אמנם לנו בשלב העונש קשה (ואף אסור?) לומר שהכל סבבה ואנחנו שמחים ונהנים. אך אנו מאמינים בני מאמינים, שגם הרגעים שהם קשים באמת (באמת!), באו מתוך רצון להיטיב לנו ולהביא אותנו להתענג בזיו השכינה.
ועכשיו נעבור לפרקטיקה!
בכדי לצאת מהפלונטר שאתה מתאר, תוכל לחשוב תמיד על הדבר הבא – הכל טוב! כל מה שקורה לך בחיים הוא מבחינת האמת טוב אחד גדול! הקב"ה לא מחפש אותך! אמנם לעיתים קשה, אמנם לעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו מול אתגר, אך כל אלה באים על מנת שיהיה לנו טוב! חז"ל מלמדים אותנו שמידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות. אם כן, גם התחושה הזו שיש לך שבסוף הכל יוביל לרע, אין לה אחיזה כמותית…. חז"ל מבהירים שתמיד יש פי חמש מאות דברים טובים בעולם מאשר דברים רעים! איך אומר אודי דוידי? תחשוב טוב, יהיה טוב.
ישנו אפקט פסיכולוגי שלילי המוכר בשם "נבואת אדיפוס", או בשמו היפה יותר – "נבואה המגשימה את עצמה". כאשר אדם מצפה לדבר מה (שלילי או חיובי, לחיובי קוראים "אפקט פיגמליון"), הוא מתחיל לקרוא את המציאות כך שתתאים למה שציפה, וכך אכן מתרחש האירוע לו ציפה, ה´נבואה´ שלו מגשימה את עצמה. מצאתי דוגמא יפה בוויקיפדיה – בשנת 1932, תוך כדי המשבר הכלכלי העולמי הגדול שהחל בשנת 1929, נפוצו שמועות על בנק מסוים שהוא עומד לקרוס. אזרחים רבים שמעו את השמועה, האמינו לה, והחלו להביט על המציאות כאילו הבנק אכן עומד לקרוס (מה שלא היה נכון באותה עת). מה עושה אדם לפני שהבנק שלו קורס? רץ למשוך את כל הכסף שלו לפני שלא יישאר שום דבר עבורו… כל הלקוחות של הבנק נכנסו לפאניקה והוציאו את כספם מהבנק, עתודות הכסף של הבנק הידלדלו עד לאפס, והבנק אכן קרס… הנבואה של לקוחות הבנק אכן הגשימה את עצמה, ואך ורק עקב האפקט הפסיכולוגי שגרמה הפאניקה של השמועות. למעשה לא היו עובדות כלשהן בשטח שתמכו בדעתם של הלקוחות המסכנים.
כאשר אתה מסתובב בחייך ומצפה כל הזמן לרגע שבו הכל ייהרס, הכל יקמול, לרגע בו יבוא העונש או הכאב או הצער, וזה רק עניין של זמן, מה שלבסוף יקרה הוא לצערי שאתה תחווה את הכאב הזה.
נסה לחשוב על העולם באופן שונה. שנן לעצמך שהעולם הוא טוב, שאתה טוב, שהכל שואף ולבסוף גם יגיע לטוב, ואז תראה שהמחשבה הזו שלך על העולם, שעצם האמונה שלך בטוב, אכן יגרום לטוב שיבוא!

אני מאחל לך שמחה בחיים, ושתמיד תסתכל בעין שמחה וטובה על חייך שלך ועל העולם כולו, ותזכה להתענג על השם תמיד,
יהודה

לתגובות, הערות והארות: judajo842@gmail.com