אמונה בעצם קיום אלקים

שלום אביטל!

ראשית, עלי להקדים ולציין שככל הנראה לא תצליחי לשכנע את אותו בחור שאכן יש אלוקים שברא את העולם ומשגיח על כל מעשינו. צר לי להוריד את הרוח מהמפרשים, אך לפעמים אנשים צריכים "תירוץ" לכך שעליהם להשאר כמות שהם מבלי לשנות את תפיסתם. נוח להם במקום שהם נמצאים ועל כן הם מבססים את אורח חייהם בתיאוריות שונות ומגוונות, שלא בהכרח היו הגורמות הראשוניות שלהם לבחירתם בדרכם.

אני מתרשם שאותו בחור ששוחחתן איתו בנה לעצמו מערך שלם בו הוא בוחר להתעלם מקיומו של הבורא, כך שגם אם תביאו לו ראיות והוכחות, הוא לא יתיחס אליהן ברצינות הראויה וישנה את דרכו בעקבותיהן.

הרי ניתן לשאול אותו שאלה פשוטה: גם אם לא ניתן להוכיח שכלית את העולם נברא או קדמון, עומדות לפנינו שתי אופציות שקולות ואין אפשרות להכריע ביניהן ולנטות לצד אחד מהצדדים. מדוע, אם כן, בחרת ללכת בכיוון שסובר שאין בורא? אולי היה כדאי להכריע מספק שיש בורא?
יש מושג שנקרא "ההימור של פסקל". פסקל (פילוסוף ומתמטיקאי) עשה חשבון כזה: ישנן ארבעה אפשרויות רלוונטיות. יש בורא ואני דתי, יש בורא ואני לא דתי, אין בורא ואני לא דתי, אין בורא ואני דתי. אם יש בורא ואני דתי – הרווחתי. אם אין בורא ואני לא דתי – הרווחתי. אם אין בורא ואני דתי – אמנם בזבזתי זמן, אבל סך הכל לא סבלתי יותר מדי. דתיים הם אנשים מאושרים ולא נראים סובלים במיוחד. אבל אם יש בורא ואני לא דתי – אני ממש מסכן… אחטוף על זה בגדול… אם כן ברור שכדאי להכריע שיש בורא! מדוע אותו בחור נטה לכיוון השני? כנראה שהתיאוריה באה אחרי שהוא גדל עם החילוניות והיא באה להשקיט את המצפון שלו.

אך בין כך ובין כך, יש להתייחס לשאלתך באופן שיישב את הדעת, משום שגם אם התשובה לא תספק את הבחור, גם את מחפשת תשובה לשאלותיו, לא? אם היית יודעת מה לענות ודאי שהיית עושה זאת, וראוי לבסס את אמונתנו שתהיה חזקה וללא ספיקות.

ריה"ל בספר הכוזרי עוסק באותה שאלה פילוסופית שהזכרת, ואומר על כך שאכן אין לנו אפשרות להכריע בסוגיה זו מבחינה שכלית. הצדדים שקולים ואין הוכחות שמטות את הכף לשום כיוון. ריה"ל הולך בכיוון אחר לגמרי. כשהמלך שואל את החבר במה הוא מאמין, עונה לו החבר שהוא מאמין באלוקינו שהוציא אותנו ממצרים, נתן לנו את התורה, הוריד לנו את השליו, הכניס אותנו לארץ וכו'. שואל אותו הכוזרי: לא היה ראוי שתתחיל לספר לי על אלוקים שיצר את העולם וברא אותו? ענה לו החבר שהתחיל לספר לו את אותה נקודה בה מתחילה האמונה שלנו. אפשר לדון רבות בשאלה אם העולם נברא או קדמון, אך לאחר שהקב"ה התגלה אלינו, דיבר אלינו ונתן לנו את התורה – אין יותר שאלות! [מעמד הר סיני הוא הוכחה ניצחת למציאות הבורא, השגחתו עלינו ואמיתתה של היהדות.] מעמד בו נכחו מליוני אנשים וכולם ראו, שמעו וחוו אותו דבר, כולם העבירו וסיפרו בניהם על המעמד הנפלא מבלי שמישהו יקום ויאמר שהיה כאן שקר, אף אחד לאורך כל ההיסטוריה לא הכחיש את אותו מעמד (להיפך, שתי הדתות הגדולות – הנצרות והאיסלם, טוענות שהמעמד התרחש ועל גבי מעמד זה המשיכו לאמונתם הכוזבת), מעמד כזה אי אפשר להמציא. אדם אחד או קבוצה קטנה יכולים לשקר ולומר שהתגלה אליהם האל ולכן אנו חייבים לעבדו, אך מליוני אנשים שישקרו למליונים נוספים – זה לא ניתן לעשות. אף אחד לא היה משתכנע בסיפור מוזר כ"כ אם הוא לא היה בטוח בודאות גמורה שאכן הוא קרה. לא יתכן שאדם אחד בדה את הסיפור מליבו ושיקר למליוני אנשים שהוא התרחש ועל כן הם חייבים לקיים את התורה, שהרי מייד ישאלו אותו מדוע לא שמעו על אותו מעמד עד היום? היכן הם אותם מליונים שנכחו במעמד? מדוע הורינו לא סיפרו לנו על אותו מעמד אם הם אלו שהיו שם או שהוריהם היו שם? מה גם שהתורה עצמה מעידה ומבטיחה "שלא תשכח מפי זרעו", ומדוע היא נשכחה על עכשיו?

כמו כן לא ניתן לומר שמליוני אנשים התאגדו ביניהם לשקר לבניהם (סברא שנשמעת לא אפשרית לחלוטין מבחינה הגיונית – לאגד קבוצה ענקית כ"כ שתשנה את אורח חייהם לחיים לא פשוטים הכוללים אלפי דקדוקי מצוות ואיסורים), משום שהמסר חייב לעבור בעוצמה כזו כך שגם בניהם ימשיכו לספר את הסיפור הלאה לבניהם באמינות מוחלטת, ואף אחד מהמליונים לא פלט בטעות או שלא בטעות שהסיפור הוא שקרי…? מה גם שילדיהם היו אמורים להיות בגילאים שונים, גדולים יותר וקטנים יותר. כיצד ניתן לומר לילד בן 15 או 13 או אפילו 9 שהוא נכח במעמד הר סיני מבלי שיסתכל עלינו במבט מעורר תמיהה או רחמים…?

אם תרצי להרחיב בלימוד מעמד הר סיני, את יכולה ללמוד זאת בספר "מסע אל פסגת הר סיני" של הרב נויגרשל.

מקוה שעזרתי, ובתפילה שאותו בחור, יחד עם כל התועים בדרך ימצאו את האור בדתנו ובתורתנו וישובו לאבינו שבשמים ולעצמיות נשמתם.

איתי.
itaituch@gmail.com