שלום, אני התחלתי השנה כיתה יב. בחרתי ללמוד מחשבת ישראל. בשיעור האחרון שלמדנו, למדנו על האמת הפנימית שלנו, ואיך אנחנו יודעים שזו האמת האמיתית ולא משהו שיקרי. אז הרב אמר שני דעות שבילבלו אותי. דעה אחת שיש אמת אחת שכולנו צריכים ללכת בדרך הזו ואנחנו בחיפוש מתמיד שמשולב בעשיה דבר שהסכמתי איתו, שהרי החיים שלנו הם הדרך להגשמת מטרה נשגבת שהיא מעל הבנתנו, ולכן אנחנו נעשה את המקסימום וננסה כל הזמן לגדול ולהשתפר על יד מעשים וקיום המצוות. ואז הוא הביא דעה אחרת שאומרת שלכל אחד יש את האמת שלו, ואנחנו צריכים לקבל את זה שאין אמת אחת צודקת כי זה מה שיוצר תככים ומריבות בין אנשים, ובזה הוא סתר את צדדים באמונה שלי, שיש דרך אחת שאני צריכה להגיע אליה והחיים הם מסלול שבו אני מגלה את עצמי ואת הקב"ה, ואני הופכת למשהו טוב יותר , חוזרת למקום הטוב שבו הייתי לפני הגעתי לעולם. והמשפט איש איש באמונתו יחיה הוא מוטעה! המשפט הוא צדיק באמונתו יחיה ! אז איך יכול להיות שאין אמת אחת? או שיש? מה זאת האמת הזאת בכלל? ? אני אשמח שיסדרו לי קצת את הבלאגן הזה. .
לק״י
שלום לך טל!
אני חייב להגיד שמאוד התחברתי לשאלה שלך כי היא מבטאת, בעיני, יותר מכל את המציאות של ימינו ובלבול לא קטן שיש, אם במודע או לא, האם יש אמת אחת לכולנו או שיש אמת אינדיבידואלית ואין אמת אמיתית?
השאלה הזאת היא לא פשוטה.
מצד אחד, איך אפשר שאין אמת אחת? הרי חייב שיהיה משהו שמנחה את העולם!
מצד שני, איך אפשר שלכולם יהיה אמת אחת, הרי כולנו אנשים שונים.
נורא מבלבל, אבל מצד שני נורא משלים אחד את השני.
מה הכוונה?
אני חושב שהמשפט שלך "שיש דרך אחת שאני צריכה להגיע אליה והחיים הם מסלול שבו אני מגלה את עצמי ואת הקב"ה ואני הופכת למשהו טוב יותר, חוזרת למקום הטוב שבו הייתי לפני הגעתי לעולם" אולי מגדירה במעט את התשובה לכל השאלה שלך.
יש אמת אחת, להיות טוב יותר ולעשות את רצון ה´ (תורת ומצוות) שהיא נכונה לגבי כולם, יהודים וגויים (עם שבע מצוות בני נח) כאחד.
עם זאת, יש גם את האמת הייחודית של כל אחד ואחת מאיתנו.
יש דרך אחת לכולנו להגיע אליה בחיים, מצד שני יש גם את המסלול האישי שאנחנו מגלים בו את עצמנו ואת הנשמת אלוק ממעל שיש בנו, את הקב"ה, ונהיים יותר טובים.
בסוף, כששני הדברים האלה קורים העולם חוזר כולו למקום הטוב שלו.
קצת מסובך אולי, לכן אולי שווה לקרוא את זה עוד פעם.
יופי, עכשיו לאחר שקראנו את זה שוב והפנמנו שבעצם יש פה שני מסלולים – פרט וכלל, אנחנו מבינים איך יכול להיות דבר כזה של אמת כללית אך יחד עם זאת אמת אינדיבידואלית.
אישית, אני לא חושב שזה אומר שאוטומטית ברגע שמבינים ומקבלים את זה אז מבטל את התככים והמריבות כי לא תמיד אחרים פועלים על פי האמת שלהם, ויותר מכך.
לא תמיד האמת של אחרים היא אמת אלא עיוות של אמת.
מי אנחנו שנשפוט ונדע? שאלה טובה, אבל לא בזה אנחנו עוסקים עכשיו.
מה כן? כשבאמת אנשים הולכים על פי האמת הכללית והאמת הפרטית גם יחד (שלא אמורים לסתור זה את זה) יודעים שזה אמת כשזה לא יוצר תככים ומריבות עם אותם שגם כך וזה בדיוק הענין של "צדיק באמונתו יחיה".
הרי לפסוק הזה יש כל כך הרבה היבטים – ראשית שהצדיק שחי באמונתו (לא רק עם אלא ´ב´ – בתוך) הוא זה שחי ולא אחרת, אך גם שהצדיק שחי נמדד באמונתו.
שאת שניהם אפשר להבין אולי מהפירוש שרואים בתרגום יונתן שם (חבקוק, פרק ב´, פסוק ד´), שאגב מפרש אמונה שם כמילה אמת, ואולי זו התשובה שלך מה זו האמת הזו.
מתוך הפירוש הזה אפשר בעצם להבין שמה שמכתיב את האמת שלנו זה גם האמונה שלנו, והאמת שגם האמת שלנו משקפת בדיוק מה האמונה שלנו.
אני מקווה שעד פה מובן, עשה סדר וגם עוזר, אם כי חשוב לדעת שזה הגדרה מאוד כללית ויש עוד הרבה מה להרחיב פה על כל דבר ודבר.
אם תרגישי שאת רוצה הרחבה, או שיש שאלה גם בנושא אחר, את יותר ממוזמנת לפנות ולשאול.
הרבה הצלחה – והעיקר זה לברר את האמת הזו (כללית ופרטית) ולהתחיל לצעוד בה אט אט.
נתנאל
netanelweil@gmail.com