אני אוהבת את ה' ורוצה בקרבתו

שלום חברה.
שמחתי מאוד לקרוא על התחושה שממלאת אותך- שהקב"ה נמצא איתך תמיד. אין ספק שהזמן המיוחד הזה שבו אני כותבת אלייך תשובה, חודש הרחמים והסליחות, הוא זמן מתאים ביותר כדי לדון ולהתעסק במחשבות מסוג זה. למרות שכל חודש מחודשי השנה ראוי ומתאים לכך, אלול והשאלה שלך הם כמו כפפה ליד.
כל יהודי הוא בתהליך של חזרה בתשובה, כמו שאת כותבת. זה תהליך שלא נגמר בשום שלב. אנחנו לא נהיים ´צדיקים מספיק´ יום אחד, אלא כל הזמן צריכים להתקרב אל הקודש עוד ועוד.
יש חזרה בתשובה שהיא סור מרע ויש שהיא הוספת עשייה טובה. את אומרת שאחת הנקודות שבהן הרצון הפנימי שלך לקרבת אלוקים באה לידי ביטוי, היא התחזקות בצניעות. לבישת בגדים שלא מבליטים אותך מהשאר ולא מפנים דווקא אלייך תשומת לב. ולא שלא היית צנועה עד ליום הזה, אלא שאת רוצה יותר.
מרוב שזה טוב זה נשמע כמו חזון אחרית הימים.
אבל מה?
יש רגעים שהם קצת אחרים.
מרגישים בהם קצת פחות גבוהים וקצת פחות רוצים בהם שהעולם כולו ידע שיש א-ל אחד בשמיים ובארץ.
מה הרגעים האלה אמורים להביע, ואיך אני נפטרת מהם? הרי כל כולי בתוך משהו עצום ולא אמורים להרגיש את הקטנות הזאת אף פעם. זה ריחוק מהקב"ה.
הרשי לי להציע כיוון מחשבה נוסף, שאולי יצבע את הדברים בצבע שונה.
טוב לך. גם כשאת מרגישה את הבעירה הפנימית שעושה לך תשומת הלב להשגחה הפרטית וגם כשהמים פושרים יותר. גם כשאת בסדר עם איך שאת וגם כשמתחשק לך לקרוע את השמיים בתפילה מכוונת.
ולמה?….
כי הרגעים האלה, בהם את מרגישה קצת רחוקה, מלמדים אותך להתאמץ כדי לחוש את רבש"ע אצלך בלב. הם מלמדים אותך שזה לא קל. שזה לא עניין של חודש אחד שבו הרגשת את ה´ על כל צעד ושעל וזהו. שזה לא הבזק של גילוי אלוקי שיתן לך כוחות לכל המאה שנים הבאות לעבוד את ה´ בשמחה ומתוך חשק והתלהבות.
זאת עבודה.
ואנחנו לא מפחדים מעבודה. להפך. אנחנו שמחים לקראתה.
זו העבודה הכי משתלמת בחיים, לא מקבלים ממנה אף פעם מכתב פיטורין. היא הכי מתגמלת, יש בה תנאים הכי טובים, אנשי צוות מדהימים, כלי עבודה מתוחכמים ויצירתיים שאין בעולם כמותם.
עבודת השם.

אשמח לשמוע ממך עוד, זה המייל שלי:
Rutav89@gmail.com
רות.