השנה,בשנת השירות שלי פשוט נוכחתי לדעת כמה סבל יש בעולם ,ילדים שלא חטאו-ונולדו בבתים כ"כ קשים ..אפילו לא נתנה להם הזדמנות לגדול במקום טוב ומאושר. קשה לי כ"כ לקבל אתזה ..לצפות בפעמים שנקודות הסבל גוברות על כל האושר והטוב שקיים בעולם ויש המון.. לפעמים אני חושבת שהקב"ה משחק בנו ,בובות שלו ..להתפלל אליו ולהתחנן שיהיה טוב ? למה מהתחלה לא יכול להיות טוב אם אתה כ"כ אוהב אותנו, הרי אתה הכל יכול לא?אתה אבא ששומר עלינו ? ולא התשובות לא מספקות אותי "גם אבא לפעמים אומר לא בשביל להטיב""ואנחנו לא תמיד רואים אבל הכל לטובה" הקב"ה הוא אבא עם יכולות על טבעיות, הוא יכול לעשות טוב מהתחלה אם היה רוצה!נחמד לך לשבת שם ולראות ילדים סובלים? לפעמים אני חוששת שגם כשיהיו רגעים מאושרים וטובים ואצליח לצאת מהסבל האישי שלי שאני אפילו לא מדברת עליו -התפרקות הטרייה של משפחתי, תמיד אזכר באנשים האומללים.. שלא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להרגיש מהטוב של העולם הזה ונולדו למציאות קשה ..ולא אוכל להיות מאושרת לעולם.
שלום לך יקרה!
שאלתך מאוד נגעה לי.
ניכר שיש לך נשמה עמוקה וגדולה, ושיש לך שאיפה גדולה לצדק ולשלמות. ניכר שיש לך לב טוב, ואת רוצה שיהיה טוב ונעים לאנשים שבסביבתך.
גם ירמיהו הנביא שואל שאלה דומה לשלך. הוא שאל: מדוע דרך רשעים מצליחה? למה לא רואים בעולם הזה את הצדק בעיניים, ונראה לנו שדווקא הרשעים הם אלו שמצליחים.
את כרגע נמצאת בשני מעגלים לא-פשוטים:
המעגל הראשון הוא המעגל המשפחתי.
המעגל השני הוא המעגל של השירות.
שניהם מעוררים כרגע אצלך שאלות חשובות על ההנהגה של הקב"ה את העולם.
המילה "עולם", היא מלשון העלם. יש פה בעולם הזה הסתרה מאוד גדולה.
זהו עולם של ניסיון.
בעולם הבא – יבוא הגמול.
הציפייה שלנו לראות את הצדק בעולם – היא ציפייה שעלולה להכזיב – פשוט מפני שזו אינה המהות של העולם שבו אנו חיים. אנו חיים ב"בית ספר של ניסיונות". עולים כיתה ומתקדמים בכל פעם שעמדנו בניסיון כלשהו. ובעולם הבא, שם, יבוא הגמול.
ישנם שני קווים שאפשר לחיות לפיהם:
קו אנכי, וקו רוחבי, ואסביר את דבריי.
הקו האנכי:
ישנו כביכול קו דמיוני אנכי שמחבר אותך למעלה לקב"ה. בתפילה. בהודיה. בבקשות. בקשר.
קו זה יורד כביכול גם לכיוון מטה, לאדמה – למעשים, לתפקידים.
את, ורק את, מקבלת את הניסיונות שלך ואת התפקידים המיוחדים לך בעולם ב"תפירה אישית" מאת הקב"ה. תפקידים שאף-אחד אחר לא יוכל לעשות אלא רק את עם המיוחדות שלך.
אנשים שחיים לפי קו אנכי, הם אנשים ששואלים את עצמם שאלות כמו: מה אני צריכה לעשות? מהם תפקידיי ברגע זה? איזה "מסר" שולח לי הקב"ה מלמעלה עכשיו כדי שאממש אותו על האדמה במעשים הטובים שלי?
אלו הם חיים של התקדמות עקבית בדרך למטרה. אלו הם חיים של הצלחה, של מימוש ו-כן! גם של אושר.
האושר, שאנשים כה רבים מחפשים אחריו מתחבא בתוך התפקידים השלנו.
כשאדם ממלא את התפקיד שלו – הוא מאושר!
הקו הרוחבי:
הקו הרוחבי של להסתכל לצדדים ולהשוות את החיים שלנו לחיים של אחרים – הוא קו שבדרך כלל לא יביא להתקדמות. זהו קו של הסתכלות על חיים של אחרים בשעה שבאמת איננו יכולים להבין אותם.
הרי אדם שנולד, למשל, עיוור, נולד עם כלים להתמודדות עם העיוורון. אדם שנולד עם ניסיון מסוים – קיבל גם את הכלים להתמודד איתו. לכן, כל רחמים על אחרים צריכים להיות מתוך ההבנה, שאנו נמצאים "מחוץ" לאחר, ולכן איננו באמת מבינים את המצב שלו לאשורו, וגם לעולם לא נוכל להבין זאת.
בדיוק כמו שאנו רואים שישנם אנשים שמרחמים עלינו – אולם אנו יכולים לעיתים לגחך על כך שהם אינם מרחמים עלינו על הדברים הנכונים… הם אינם יודעים איזו בעיה מהבעיות שאנו סובלים מהן באמת הכי הכי הכי מציקה לנו. הרבה פעמים אנשים ריחמו עליי על דברים שמבחינתי היו לא-נכונים, או – דברים שלא באמת הציקו לי כל-כך.
חיים של השוואה אינם חיים שגורמים אושר. ההיפך, הם גורמים צער, ואינם מובילים להתקדמות אישית או להצלחה.
ולשני המעגלים שלך:
לגביי המעגל של השירות:
אם דיברנו קודם על הקו האנכי שמחבר אותך למעלה – לקב"ה, ולמטה – לאדמה ולמעשים הטובים שעלינו לעשות בחיותנו כאן עליה, הרי שכל מתיחת קווים בינינו לבין אנשים אחרים, ואז רגש גואה של רחמים כלפיהם – כלפי הילדים שאת פוגשת במקום השירות – לא יעזור. לא יעזור להם, וגם לא יעזור לנו.
ההשוואות אינן יוצרות פירות, בדרך כלל הן גורמת לבאסה, לכעס על הקב"ה – ובאמת הרי שאנו לעומתו כגרגירי עפר – איננו מבינים כלל את מחשבותיו בבריאת העולם ובהנהגתו! איננו מבינים מה טוב בניסיון מסוים לאדם מסוים (לפעמים, לאחר שנים, אפשר להבין, ולפעמים גם אחרי שנים רבות עדיין אי-אפשר להבין – זה טיבו של העולם).
לכן, הייתי מציעה, למתוח קוו דמיוני אנכי – עולה למעלה לקב"ה בתפילה של הודיה על מה שיש (ויש כל כך הרבה על מה להודות! רק תחשבי על הכישרונות שקיבלת!! לפי שאלתך את נשמעת בחורה מוכשרת וחכמה מעל הממוצע ועמוקה הרבה מאוד מאוד מעל הממוצע!!) בתפילה של בקשה על החסר, ובענווה – "הקב"ה – אני יודעת שאני לא מבינה, ושלא מוטל עליי להבין. עליי מוטלים תפקידים אחרים".
וקו זה גם יורד לכיוון מטה, לאדמה, בשאלה: "מה מוטל עליי?" "מה התפקיד שלי עכשיו?"
שימי לב שייתכן שהתפקיד שלך הוא לעבור מקום שירות. ייתכן שבשביל הנשמה העדינה שלך – לא טוב לראות כל כך הרבה סבל בבת-אחת.
ולמה ייתכן שזהו התפקיד שלך כרגע – לעבור מקום שירות (אני מדגישה את המילה "ייתכן" – כי אני עצמי לא יודעת מספיק פרטים ממה שסיפרת, אבל זאת נראית לי אפשרות שכדאי אולי לחשוב עליה)? כי ההנחייה הכללית פה בעולם היא: "עיבדו את השם בשמחה". אם דברים מסוימים במקום השירות גורמים לבת-שירות כל-כך הרבה צער – ייתכן שהיא צריך לעבור מקום שירות.
אני מציעה לך להתייעץ על הנושא הזה, האם מקום השירות הזה מתאים לך עם דמות בוגרת שאת סומכת עליה.
כשהקב"ה יצר את הניסיון בעולם, הוא ציווה עלינו גם לנסות לצאת מה"באסה", אין שום הנחייה ושום הערצה או הערכה כלפיי אנשים ש"בכוח" מסבכים ומקשים לעצמם את החיים. הדרך הנכונה לחיות היא: "בשמחה".
קחי לעצמך חיים תומכים כרגע, כשאת עוברת תקופה לא-פשוטה עם המשפחה, אולי כדאי באמת לקחת מקום שירות קל יותר, אולי כדאי לעשות שינוי אחר בתפקיד בשירות – אני לא יודעת את הפרטים. תוכלי תמיד להמשיך ולשאול אותי כאן, בחברים מקשיבים.
לגביי המעגל המשפחתי:
הקב"ה מנסה אנשים חזקים במיוחד, לפי מה שאני ראיתי עד היום בניסיון של התפרקות מערכת משפחתית.
זהו ניסיון. ראיתי כל כך הרבה חברות שלי שיצאו מהניסיון הזה כל כך מחוזקות! הם לקחו את הקושי והפכו אותו למנוף בחיים שלהן. הקו המחבר למעלה – בתפילה, בהודיה על מה שכן יש (כמו שאת כותבת, שאת זכית לבסיס טוב לחיים!!), והקו המחבר למטה – לשאול: "מהם התפקידים שלי כרגע?" ולנסות להתקדם בביצוע שלהם.
וברצוני להעיר בשוליי הדברים, שכאשר יש התפרקות במשפחה זהו ניסיון לא-פשוט. בודאי רוצה הקב"ה בטובתך, וכרגע אי-אפשר להבין מדוע הדברים הם כפי שהם. מה שהייתי מציעה הוא ללוות את התקופה הזו, בדמות בוגרת שאת סומכת עליה, ותוכלי לבוא ולשוחח איתה כשתרצי בכך. דבר זה עשוי, מניסיון אישי שלי בתקופות לא-פשוטות שעברתי, להקל מאוד מאוד על החיים.
בברכה רבה,
חג שמח!
שיהיה רק טוב, והצלחה בכל התחומים!
ואפשר תמיד לשאול אותי עוד… 🙂
רינה, חברים מקשיבים
