איך אפשר להגיע לדבקות בהשם / אהבת השם ? לאחר שקורה לך משהו לא טוב ? כמו פטירה של אדם קרוב . איך אפשר לאמר שזה טוב , שאתה לא יודע מה קורה עם האדם שקרוב לך ונפטר פתאום . איך אפשר לדעת שזה לטובתו ולטובתך . ושהוא בסדר עכשיו . אני בעלת תשובה ואבי נפטר לא מזמן ואני מאוד דואגת מה קורה איתו עכשיו . במיוחד שאני זכיתי לראות את האמת . אני דואגת לו ומקוה שהוא בסדר . אבל בכל זאת , זה מטריד את מחשבותיי ואני לא רגועה בנושא זה . לפעמים אני חושבת שאם לא הינו נבראים אז היה פחות מסובך כל העסק ?
שלום לך.
השאלה ששאלת היא שאלה חשובה מאוד ונפוצה מאוד. אין (כמעט) אדם שלא חווה שחייו איזו חוויה כואבת, שגרמה לו לשאול 'למה?'.
נאמרו תשובות רבות בנושא הזה. אחת מהן היא שזו בדיוק התשובה. אף אחד לא שואל 'למה?' כאשר הכל טוב. רק כאשר קורה משהו חריג שלא לטובה (כביכול, כי בהמשך נבאר שזו טובה גדולה, והדבר תלוי במעשינו ובהסתכלות שלנו על הארוע) האדם מתעורר. התעוררות כזו היא לטובה.
אין הכוונה שאנחנו צריכים להרגיש אשמים, שמישהו מת בשביל שאנחנו נתעורר. הכוונה היא לומר שהוא מת משום שהוא מת, כדרך כל הארץ, ובמישור הזה עלינו לסמוך על הקב"ה שעשה דין אמת, כפי שמופיע בצידוק הדין שאומרים לאחר הקבורה ושבטח רואים אותו.
כאשר מישהו מת טוב לו, הוא כבר 'גמר' עם העולם הזה והגיע אל המקום הטוב יותר, שבו מתענגים על זיו השכינה. חושב לזכור שכל יהודי, וכל יהודי ממש (מלבד אותם בודדים שהיו אפיקורסים בכוונה להכעיס מתוך הכרת ריבונו של עולם ורצון מרידה בו, דבר שהוא מאוד נדיר בימינו עד שיש אומרים שהו ממש אינו) זוכה להיות בגן עדן וליהנות מזיו השכינה. לכל יהודי טוב בעולם הבא. לכן את יכולה להסיר דאגה מליבך ולסמוך על הקב"ה.
עוד את יכולה להמשיך ולעזור לאביך בזה שתתחזקי בדרכך. הסיבה שבן אומר קדיש אחרי מות אביו היא כדי להעלות את אביו לגן עדן. הבן הוא ההמשך של האבא, וכאשר הוא מתנהג כראוי ומראה שהוא מקבל את דינו של הקב"ה ממילא זו זכות נוספת שנזקפת לטובת האבא, שיצא ממנו בן כזה, שהוא עזר לעולם להיות טוב יותר באמצעות ילדיו, וכך האב ממשיך להתעלות לגן עדן וגם בתוך גן עדן. גם את יכולה לעשות זאת. אמנם לא באמצעות קדיש, אבל כן באמצעות התחזקות בדרכך ודווקא מתוך המאורע הזה.
יש עוד נקודה אחת שאני רוצה להתייחס אליה בדברייך, והיא שהיה קל יותר לולא נולדנו. זו בעצם שאלה על מטרת בריאת העולם והאדם, יכולת בחירתו וחשיבותה ועוד ועוד. נכון, היה יותר קל אם לא היינו נבראים, אבל אז לא היה עולם. המשנה כבר אומרת 'על כרחך אתה נולד'. זו לא שאלה של רצון. אחרי הכל, צריך לזכור שאנחנו חיילים של הקב"ה להרבות כבודו בעולם. לא כדאי להישאר ברובד הזה, שאין לנו ברירה, שנדפקנו, כי זה לא נכון. זה שאדם חייל יכול להיות וזו אכן זכות עצומה. זה תלוי בגישה שלו. אם חשוב לך, את יכולה לשאול על הדברים האלו בנפרד.
אני מצרף לך כאן חליפת שאלות שהייתה לי בעניין קצת קרוב לשלך, שבה מוסברים חלק מהדברים שנכתבו כאן באריכות רבה יותר. אני מקווה שזה יעזור לך.
[שאלה]: אין לי מושג מי הולך לקבל ת'שאלה שלי אבל אני אשאל בכל זאת.. כל הקטע של האינתיפאדה הזאת בעקרון הכאיב לי.. ברור.. והיו לי שאלות לפעמים כלפי הקב"ה אבל אף פעם לא הרגשתי כמו עכשיו שאני מרגישה פשוט (לצערי הרב) כעס על ה'.. הפיגוע שגרם לי ככה להרגיש הוא הפיגוע שהיה לפני כמה ימים בקפה הילל שבו נרצחו דוד ונאוה אפלבוים (אב ובת) כשנאוה הייתה אמורה להתחתן פחות מ- 24 שעות אחרי זה… הארוס שלה, חנן, נשאר כל כך פגוע והרוס… ואני אישית לא מבינה איך הקב"ה מסוגל ככה לעשות..?? עם כל הכבוד ועם כל ההבנה שה' מנסה אותנו אני עדיין פשוט לא מסוגלת להבין ולקלוט למה זה קרה… ואני פשוט לא יכולה יותר לשמוע ת'משפט שאנחנו לא מבינים את החשבונות של הקב"ה כי זה כל כך לא עונה לי.. ת'אמת אין לי מושג לאיזה תשובה אני מצפה אבל לא חשוב מי שיכול לעזור לי פה אני ממש אעריך את זה זה נורא חשוב לי!
[תשובה]: שלום לך.
אני מצטער על ההתעכבות בעניית התשובה, לקח לי זמן לסדר לעצמי בדיוק מה אני חושב שנכון לענות לך. אני מקווה שאצליח וה' יהיה בעזרנו.
יש לי קצת בעיה כי אינני יודע אם אני כותב לאמא לשבעה ילדים, לחניכה בתנועת נוער או לסתם שמיניסטית ממוצעת. אנסה לנסח את הדברים באופן שיתאים לכולם ואם הם לא יהיו ברורים את תמיד יכולה לשאול שוב.
את לא רוצה תשובה של 'אנחנו לא מבינים את החשבונות של הקב"ה' כי זה לא כל כך עונה לך כלשונך. אל תביני לא נכון, אני מאוד מבין את המצוקה שלך וחושב שהיא נכונה ואמיתית. בואי ננסה תשובה קצת אחרת. לא לגמרי אחרת אבל קצת.
נכון, איננו יודעים כלל מדוע אנשים מסוימים אלו נהרגו. לא נאמר חס וחלילה שזה בגלל חטאים מסוימים, בגלל שהם היו חייבים בדין ושאר דברים. מפורש בספרי הקודש שזה לא כך אלא הפוך לגמרי. הרוגי מלכות מוגדרים כהרוגים בלי סיבה בגלל חשבונות אלוקיים שהם מעבר לידיעת האדם ולכן הם תמיד נקראים קדושים ואפילו אם הם היו רשעים בחייהם יש להם דין של צדיקים שמספידים אותם וקוברים אותם בכבוד וכו'. ודאי שהדבר הוא כך במקרה הנורא שאנחנו מדברים עליו עכשיו.
את שואלת את עצמך איפה פה התשובה האחרת, הרי זו אותה תשובה. רגע, רק התחלנו.
נכון, איננו יודעים את הסיבה למוות הפרטי שלהם. זו עדיין לא סיבה לא לדעת כלום וחובה עלינו לדעת את מה שאנחנו כן יכולים.
תארי לך שלא יהיו פיגועים. זה נראה לך עתיד ורוד מאוד, יפה ביותר.
לא לקב"ה. מה?, אתה שומע מה אתה אומר?
כן, ובכל זאת אני אומר זאת. אם אין יותר פיגועים אז אין יותר סיבה לחשוב שהערבים הם אויב, אין סיבה לחשוב שצריך לתקן משהו רוחני, אין סיבה לחשוב שאנחנו צריכים לשאוף לעתיד גדול הרבה הרבה הרבה יותר, אין סיבה לחשוב על טיב הקשר שלנו עם הקב"ה כי הכל כבר טוב.
זה ממש כמו בתפילה. הקב"ה מביא לנו צרה ואנחנו צריכים לגדול, ובהרבה.
אם היינו לומדים את הלקח כבר מזמן המצב היה טוב יותר, אבל אנחנו עם עקשן, עם שלא ישנה את דרכו בקלות, עם שיודע בפנימיות נפשו שהדרך שלו נכונה ורק כלפי חוץ לא יודע מהי הדרך הזאת ולכן אין הוא משנה את דרכו עד שהוא ממש ממש מוכרח לעשות זאת, עד שמכופפים לו את היד אחורה. כאלה אנחנו.
ואם מסתכלים על זה ככה אז כל ההסתכלות היא אחרת לגמרי. השאלה היא לא על ההרוגים- הם קדושים וטהורים והם טוב עכשיו. השאלה היא על הכאב שנשאר לנו כאן, לאלה שעדיין חיים ומרגישים כל כך רע, כאילו מי שצריך להיות אבא שלהם שבשמים מתאכזר עליהם. עכשיו בעצם 'פתרנו' את השאלה הזאת והבנו שפשוט מאוד, יש לו תכנית לחנך אותנו והבעיה היא בנו, אנחנו העקשנים.
את רוצה להרגיש שהמוות הזה היה במקום?
תגרמי לזה שתהיה לו משמעות, תגרמי לזה שהוא ימלא את מטרתו ושעם ישראל יפסיק להיות עקשן כזה. תתחילי מעצמך, מלימוד של מה צריך לשנות ולמה, תתמלאי בתכנים האלה, בידיעות האמוניות האלה מה צריך להיות, מה חייב להיות המעמד של עם ישראל בעולם, מה חייב להיות היחס של עם ישראל לארצו. תמשיכי בהפצת הרעיון הזה הלאה. קחי את המוות הזה ותהפכי אותו לדבר מועיל כמו שהקב"ה רצה שהוא יהיה ואל תשארי עם השאלות, כי אז באמת את בחרת להפוך את המוות הזה לרע. חינוך לא מועיל הוא עונש רע. אם תהיה או לא תהיה תועלת לחינוך הזה שהקב"ה חינך אותנו במוות הזה זה דבר שתלוי רק בנו, כיצד אנו נמלא או לא נמלא את המוות הזה במשמעות אמיתית ונכונה.
אנו אומרים 'ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה'. המשמעות הפשוטה היא שאם נוהגים בדרכים אלו אז לא מתבצע משמים דבר רע, אבל יש לזה עוד משמעות, המשמעות שלמדנו עכשיו. אם בעקבות הרעה אנחנו נהיים טובים יותר ולומדים ממנה את כל מה שאנחנו יכולים ללמוד אז ממילא אנחנו נראה שהיא לא רעה, שהיא באה להיטיב לנו. נכון שזה קשה להיות טובים יותר ושהשיעור הזה הוא קשה וכואב, אבל מה נעשה שרק ככה אנחנו לומדים.
אני אבא ויש דברים שאני אוסר על הבת שלי ולפעמים אין לי ברירה אלא להעניש אותה. תאמיני לי שאני עושה את זה כמה שפחות ותאמיני לי שגם במינון שאני עושה את זה כואב לי הלב על מה שהענשתי אותה הרבה יותר ממה שכואב לה העונש. תאמיני לי שאני מתייסר הרבה יותר ממנה על זה שרק ככה אני יכול לגדל אותה להיות אדם טוב יותר, אבל אין לי ברירה כי האפשרויות הן או שהיא תהיה אדם פחות טוב ממה שהיא צריכה להיות או שהיא תקבל את העונש ותלמד ממנה. הכי הכי כואב לי כאשר אני מעניש אותה והיא לא לומדת, כי אז לשנינו כואב סתם.
ככה גם הקב"ה.
אז תעשי שיהיה לך ולו טוב, תעשי שהמוות הזה לא יהיה ארוע שהוא רק כואב אלא גם ארוע שיצאנו ממנו אנשים טובים יותר.
בבקשה, בבקשה תעזרי לקב"ה ולך.
זהו. אני את שלי סיימתי. כתבתי מהלב ואני מקווה שהדברים יכנסו אל ליבך ויעשו את פעולתם. אני רק חייב להסביר עוד משהו- כתבתי מהלב כי כמוך, גם אני למדתי את השיעורים האלה, את התסכול הזה על בשרי, והיום אני חושב שאני אדם טוב יותר.
את תמיד יכולה לשאול שוב.
מקווה שהצלחתי,
יהונתן.
[המשך השאלה]:
שלום
קודם כל רציתי להודות לך על התשובה לשאלה הקודמת. זו הפעם הראשונה שקיבלתי תשובה שבאמת עזרה לי (לפחות כך אני מקוה) להרגיש שהמצב הזה הוא לא רק רע ולא סיבה לאבד את האמונה למרות הקשיים. אני בע"ה מקוה להפנים את מה שאמרת לי ואני ממש אנסה לעבוד על עצמי לתיקון וכו'… ואני מקוה שבע"ה אני אצליח בזה.
רציתי לשאול עוד כמה שאלות כהמשך למכתב הקודם. אני רק אקדים ואומר שאני "שמיניסטית ממוצעת" ולא אם לשבעה ילדים או חניכה בתנועת נוער.. כך שהפעם תוכל לדעת למי אתה עונה (בתקוה שתענה לי…).
אתה אמרת לי במכתב שהקב"ה בעצם מחנך אותנו ואנחנו עקשנים ולא מבינים שאם כל זה קורה לנו זה בא סתם אלא בשביל לחנך אותנו ואנחנו צריכים לעבוד על תיקון המידות שלנו… אז באמת- אני בטוחה שיש הרבה אנשים שמודעים לזה שאנחנו צריכים לעבוד על עצמינו אבל מצד שני אני בטוחה שיש הרבה יותר אנשים שלא מודעים לזה ואני לא מבינה איך זה יעזור אם אני למשל אחזור בתשובה אבל רוב העם לא.. הקב"ה הרי רוצה שכל הילדים שלו ישתפרו במעשים ולא רק מיעוט. מה שמפריע לי זה שאני לא מאמינה שאם אני אשפר את המעשים שלי זה ישפר את המצב של עמ"י. ברור שתפילות ואמירת תהילים וכו' עוזרים ומתקבלים בשמים אבל בגדול- המצב הקשה הזה ממשיך.
אין לנו בא"י איזה מנהיג רוחני שבאמת משפיע על כולם. אין מי שיעורר את העם. ויש כל כך הרבה אנשים חילונים שלא מוכנים לשמוע על כל דבר שקשור לדת. אז איך באמת אפשר לגרום לזה שכולנו נעבוד על עצמינו??
אני יודעת שצריך להתחיל מעצמינו ולהעביר את זה לאנשים סביבנו אבל זה לעולם לא יגיע לכל עמ"י.
אני מקוה שאתה יודע למה אני מתכוונת כי אני לא כל כך טובה בלהתבטא.
ורציתי גם לשאול עוד משהו- אתה אמרת שמצב שבו אין פיגועים הוא לא כל כך ורוד לקב"ה כי אז עמ"י לא שואף לעתיד גדול הרבה יותר כי הכל כבר טוב. אז מה אתה בעצם אומר? שאף פעם לא יהיה טוב לעמ"י כי תמיד צריך לעבוד על עצמינו?
אבל הרי המצב הזה חייב להיגמר שאיזהו שלב כי אם לא אנחנו פשוט ח"ו נעלם מהעולם לגמרי.
איך זה שעמ"י לא יכול לשאוף לעתיד גדול יותר בלי שיהיו לו כל הצרות והמכות שלא מפסיקות לרדוף אותו???
אז מה אתה בעצם אומר? שתמיד צריכים להיות פיגועים??
טוב אני באמת מקוה שהבנת משהו מכל מה שהלך פה ושתוכל לענות (ושאתה זוכר את המכתב הקודם שלי….).
תודה רבה רבה!
[תשובה]:
שלום לך.
אני שמח שהתשובה הקודמת סייעה לך ואני מקווה שאצליח גם עכשיו. בכל מקרה חשוב שתדעי שתמיד יש תשובה, רק צריך לחפש, זה היסוד לכל הלימוד, זו הגישה שצריכה להיות.
אני חושב שבתור פתיחה לשאלה הראשונה, איך נגיע למצב שכולם יעבדו על עצמם, כדאי וחשוב מאוד להבהיר משהו, דבר יסודי ביותר שיעזור לך, לי ולכל עם ישראל אם נבין אותו וגם יקדם אותנו בדרך לתשובה.
כשכתבתי לך שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, שאת צריכה לעבוד על עצמך, לא התכוונתי דווקא לעבודת המידות. יש עבודה גדולה אחרת שהיא חשובה לא פחות ועל פי מיטב ידיעתי אפילו יותר. הכוונה היא לעבודה על הידיעה מי אנחנו.
עוד מעט יום הכיפורים ובוידוי נאמר בעז"ה 'אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי'. נסביר קצת את המילים האלה.
כאשר הקב"ה בורא אדם, מוריד נשמה לעולם, זה לא (רק) תוצר של פעילות ההורים, זה החלטה של הקב"ה שצריך להוריד נשמה מסוימת לעולם. את יכולה לשאול במכון פועה, מכון שמטפל בבעיות פוריות, והם יספרו לך על כל מיני זוגות שנתקלו בקשיים, על ניסים ונפלאות שהיו לזוגות אחרים. כל מי שהוא הורה יודע שהוא חווה נס, דבר שלא התחיל ממנו אלא מהקב"ה.
ולפי מה הקב"ה מחליט איזו נשמה להוריד מתי?
על זה אנחנו מדברים בוידוי. אנחנו בעצם אומרים שם שלכל נשמה יש מטרה, תפקיד שקשור למצב הדור וליכולות שלה לתקן אותו, לאופי המיוחד שלה, ושרק באותו זמן מתאים שהיא תופיע. זהו פירוש המילים 'עד שלא נוצרתי איני כדאי'. הכוונה היא שעד הזמן שנוצרתי לא היה כדאי ליצור אותי, כי זה כמו לייצר חלק שאין לו שימוש. הנשמה שלי מתאימה בדיוק לזמן שלי כי יש לה מטרה מסוימת שמתאימה לזמן המסוים הזה, ולכן היא נבראה. המשך הוידוי הוא מכאיב מאוד, 'ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי'. האדם בעצם אומר בזה שכמו שהוא אמר במשפט הקודם, ברור שיש לו מטרה שבשבילה הוא בא לעולם, אבל ברור לו גם שהוא לא עשה אותה, 'כאילו לא נוצרתי'.
הרובד שבו רוב בני האדם מבינים את המטרה שלהם הוא רובד, תסלחי לי אני מקווה, מאוד שטוח. זהו רובד נכון בתור התחלה אבל צריך לבנות קומות נוספות מעליו. רוב האנשים כאשר הם חושבים על הדרך לעזור לעולם חושבים על קיום מצווה מסוימת בהידור יותר, הקפדה על תפילות בכוונה, תיקון מידה שהם מרגישים מקולקלים בה. כל הדברים האלה חשובים, חשובים מאוד, אבל חסרה הבנה מסוימת שחשוב מאוד לבנות ועל זה אני בא לכתוב לך.
אנחנו מיוחדים. אנחנו לא סתם בני אדם. אנחנו יהודים, ישראלים. יש לנו נשמה מיוחדת ותפקיד מיוחד. לא באנו לתקן את הנשמה שלנו, באנו לתקן את העולם. את בטח מכירה את הפעולה בבני עקיבא (כתבת שאת שמיניסטית ממוצעת. . .) שבה נותנים לחניכים להרכיב פאזל כאשר חלק אחד חסר ואז כאשר הם מגלים את זה ו'מתעצבנים' שכל הפאזל לא שווה בלי שגומרים אותו המדריך מסביר להם שלכל אחד יש תפקיד ואם לא כל אחד ממלא את התפקיד שלו אז לכולם יש חסר. המסר הברור של הפעולה הוא שכל אחד חייב לתרום את מה שהוא מיוחד בו ורק הוא יכול לתת כדי שהציבור כולו ימלא את תפקידו.
נמשיך עם המשל הזה עוד צעד, רק לפני זה אני רוצה להתנצל שהתשובה ארוכה. אני שונא לכתוב דברים נמוכים וקצרים ומעדיף להאריך קצת ולומר דברים עמוקים ונכונים. זה מצריך סבלנות והרבה משלים, אבל ככה בסופו של דבר הדברים מובנים. את תמיד יכולה לעשות הפסקה או לקרוא שוב.
נמשיך עם הפאזל.
מה היה קודם, חלקים או תמונה שלימה? ודאי שהתמונה השלימה. אמנם התמונה שבפאזל צויירה בשלבים, קו אחרי קו, אבל לצייר שצייר אותה הייתה בראש תמונה שלימה והוא ביצע את מחשבתו השלימה בשלבים. בעצם יוצא מהמשל הזה שקודם כל יש דבר כללי ורק אחר כך, בעקבותיו, מופיעים חלקים שונים ממנו עד שהכל נבנה ויוצא אל הפועל. ככה זה תמיד. בכל תכנית או רעיון יש מטרה כללית ואחרי זה יש תהליך של הגשמה שבו מופיעים השלבים השונים בתכנית, שלב אחרי שלב.
יש לי רעיון. (כדי שדברים יצאו מובנים אני כותב כמו שאני מדבר ולכן אפשר להרגיש קצת 'ספונטניות' בתשובה. אני מקווה שאת מבינה את זה וזה לא מפריע לך). השעה עכשיו היא שתיים ועשרה (כן, בלילה). אני אמתין כרגע עם המשך התשובה ואשלח לך את מה שכתבתי עד עכשיו. אמתין לתגובתך האם את מעדיפה שאכתוב לך תשובה קצרה יותר ו'בנויה' פחות, תשובה אחת ארוכה שמשלימה את הכל (אני חושב שזה יצא בערך שני עמודים) או שנמשיך ככה שלבים שלבים.
אני מרגיש קצת לא בסדר שאני עושה את זה כי בעצם לא קיבלת עדיין שום תשובה, אבל האפשרות האחרת היא שלא אעשה זאת ואז אשלים את התשובה הזו ותקבלי אותה רק בעוד יומיים, אז מה זה משנה אם באמצע תקבלי חצי ממנה ויהיה לך יותר זמן 'לעכל' את החלק הזה?
מקווה שאת מבינה.
יהונתן.
נ.ב.
מה זאת אומרת 'בתקווה שתענה לי'? אם הייתי מוצא כרטיסיית אגד שלך הייתי חייב להחזיר לך אותה. אני מצאתי אבדה רוחנית שלך. אני לא חייב לעזור לך ולהחזיר אותה? אף פעם אל תוותרי למי שאת חושבת שיכול לעזור לך. הוא חייב לך את זה.
ושוב מקווה שהצלחתי לעזור
יהונתן.
זהו, עד כאן חליפת המכתבים. אני מקווה מאוד שהתשובה האישית לך וכן השאלה והתשובה שצורפו יעזרו לו.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il
