אני מרגישה ממש בודדה

שלום מתוקה,

תודה על המשוב החיובי, כיף מאוד לדעת שאנחנו מצליחים לגעת בך.

אל תכעסי, אבל יש צד שבו השאלה שלך קצת משמחת. למה? כי הבדידות הזו מראה שאת מבינה שאת אחת ויחידה, מיוחדת וחד-פעמית. אין ולא תהיה מישהי כמוך. יש חלק בך שהוא רק שלך ושל הקב"ה.

את מספרת שכשאת עם חברות את מרגישה טוב והכל בסדר, אבל כשכולם הולכים הביתה ומכבים את האורות – פתאום מזדחלת אלייך התחושה הזו. אולי כל האהבה שמקיפה אותי היא בכלל לא אמיתית… בעצם הכל צבוע, ולאף אחד לא אכפת ממני…
תחושות קשות מאוד. ממש קור בלב.
השאלה המשמעותית היא, מאיפה המחשבות האלו נובעות? האם מקורן בחוסר ביטחון שאומר לך שוב ושוב – "לא משנה כמה ביום את מרגישה אהובה, בלילה אני פה להזכיר לך שבעצם הכל צביעות אחת גדולה…"?
האם את מרגישה שאת יכולה להאמין באמת ובתמים שאנשים אוהבים אותך ונהנים להיות בחברתך?
האם את מסוגלת לומר לעצמך, "אני חברה נהדרת, יש לי את התכונות האלה והאלה וזה גורם לאנשים לשמוח שהם חברים שלי".
האם את מסוגלת לחשוב על קשר אחד או שניים בחיים שלך, שהם כן משמעותיים ועמוקים יותר, ואינם צבועים?

לפעמים רגעים כאלה של בדידות הם קריאה בשבילנו להתבונן בטיב הקשרים שלנו עם הסביבה. האם יש קשרים שלא משמחים אותי, האם יש קשרים שאני לא מטפחת מספיק, האם הקשרים שלי בריאים…?

אני רוצה גם לנסות להרגיע אותך ולהגיד שלהרבה אנשים לוקח כמה שנים טובות עד שהם באמת מוצאים את עצמם מבחינה חברתית. לוקח לנו זמן להבין ולברר בשבילנו מה טוב בשבילנו, מה בונה אותנו, איך להחזיק חברות בצורה טובה ועוד ועוד. ובל נשכח שכל זה קורה בזמן שאת בעצמך – משתנה, מתפתחת, חווה ולומדת על עצמך דברים חדשים.

לסיכום נגיד שהתחושות הללו, גם כשהן לא נעימות ואפילו קצת מאיימות, הן טבעיות מאוד, ויכולות לפתוח לך דלת להבין טוב יותר את עצמך ואת הקשרים שיש לך סביבך.

מאחלת לך הרבה פתיחות ושמחה,
בברכה
ליאורה
leora.d.c@gmail.com