שלום,
אני בת 19 (בשירות לאומי). עד השנה האחרונה אני לא שמרתי נגיעה . עד כה היו לי קשרים ממש לא טהורים (במילים מועטות) עם בנים. הקשר האחרון שהיה לי היה מבוסס במהותו על המגע, למרות שהוא התחיל לכאורה כאמיתי. ניסיתי בערך כשנה להפסיק את הקשר הזה אך הוא נמשך בגלל צורך, הרגל והתמכרות כלשהי לדבר המדהים הזה- מגע.
ולמרות שידעתי שאסור, והבנתי כמה זה יזיק לי וכמה זהו אינו קשר נכון שאיני רוצה בו- הוא נמשך.
נפגעתי רבות מהקשר הזה ועשיתי דברים שאני מצטערת עליהם.
מובן וברור שלכל אדם ישנה אפשרות לשוב בתשובה בעולם-אך עדיין אני מרגישה שיש לי כמו כתם שלא יורד ממני ולא ירד. מעשים נוראיים לא נשכחים וברור לי שאני אחשוב עליהם גם בשלבים מאוחרים יותר (ברגעים אינטימיים של נישואים). קשה לי עם המחשבות האלה ממש. ולמרות שאני הייתי היוזמת של הפסקת הקשר הצבוע הזה אני עדיין חשה נורא.
חוץ מזה- עוד עניין. בזמן האחרון הכרתי מישהו. צדיק (שומר נגיעה..), זה ידיד שאני כבר מכירה אותו המון זמן ובזמן האחרון התקרבנו יותר.
לא ברור לי בכלל מה זה הקשר הזה שמתפתח ביננו והאם בכלל מתפתח ביננו משהו.
קודם כל- איך יודעים שזה הבחור הנכון?! כולם אומרים- "פשוט יודעים שזה הוא, יש קליק"… וכו'… אבל אני לא מרגישה את זה. אני מחבבת אותו מאוד ויש משהו. אבל מה הם הקרטריונים לבן זוג המתאים? לחצי שלי?
חוץ מזה יש לי הרגשה שבגלל שממש רק עכשיו סגרתי את הפרק המכוער של הקשר האחרון יכול להיות שאני חושבת שהקשר הזה מדהים ואמיתי ונכון (כי לעומת הקשר האחר – זה באמת נכון…).
אני לא מצליחה להרפות ממעשי העבר שלי. אני לא יודעת מה עכשיו…
מי שיכול לעזור על הצד הטוב ביותר, אשמח מאוד. תודה.
בס"ד
שלום רב לשואלת היקרה!
כאב לי לקרוא על תחושותייך. הצטערתי שכך את מרגישה-
זה בוודאי מאד קשה להתהלך עם הרגשה כזו בלב פנימה.
כאילו יש "כתם" שלא ירד ממני לעולם.
הלוואי שהיו ממציאים מן אבקת כביסה המורידה כתמים מהנפש…
גם כאלו עקשניים במיוחד …
אם אדם עבר תאונת דרכים קשה, הגוף שלו זקוק לזמן רב בשביל להתאושש.
לא נצפה מפצוע קשה שיקום יום לאחר התאונה מאושש ובריא, לא כן?
תקופת השיקום היא קשה מאד ארוכה ומכאיבה, דורשת כוחות ותרגול ומאמצים.
ובמהלכה פעמים רבות אפשר להתייאש ולומר: "אני לעולם לא אחזור להיות מה שהייתי."
לצערנו מבחינה גופנית זה נכון- יש אפשרות שאדם יחזור לעצמו ויש אפשרות שלא.
ובנפש…?
אם הנפש עוברת טלטלה עזה, "תאונה" קשה, הרי היא זקוקה לזמן בשביל להתאושש.
התהליך ממושך, מכאיב, דורש כוחות.
ניתן להתייאש באמצע..
אולם להבדיל מהגוף-
אפשר להגיע למאה אחוז שיקום.. ואף למעלה ממנו!
זה סודה של התשובה.
בשכלנו קשה לנו להבין כיצד ייתכן שאחרי שעברתי עברה, הייתי בעומק של טומאה-
אני חוזר חזרה למקום אהוב ומכובד לפני ה´, הנפש מתנקה ומטהרת.
השכל האנושי לא יכול לקלוט את "החזרה אחורה".
לא בכדי נאמר לנו ש"תשובה קדמה לעולם"
התשובה נבראה לפני שנברא העולם.
כיוון שמושג התשובה לא יכול להיתפש בעולם גשמי עם זמנים מוגדרים.
אבל מה עושים בשביל להגיע לתשובה מלאה?
איך מוחקים את אותם הבזקי זיכרון שדיברת עליהם?
קודם כל הולכים לפי הכללים הידועים :
א. הכרת החטא
ב. חרטה
ג. וידוי
ד. קבלה לעתיד
אכתוב ביאור פשטני לדברים:
הכרת החטא- ההבנה שחטאנו.
חרטה- הצער על המעשה
וידוי- ע"פ הנוסח המובא בסידור
קבלה לעתיד- החלטה לא לחזור על החטא גם בעתיד.
כל שלב מהנ"ל ניתן להעמיק הרבה יותר ולעשותו כך שייחרט בנפש בצורה עמוקה ויסודית.
וככל שנעשה אותו בצורה יסודית יותר כך רישום החטא בנפש יפחת ויטושטש יותר.
הבזקי הזכרון ילכו ויתעמעמו עם הזמן שיחלוף.
אל תפחדי מהם ואל תכנסי מהם ללחץ, לחץ מיותר יגרום לעליה בהופעתם.
יש יסוד סביר לחשוב שאמנם הקשר נראה לך מדהים ואמיתי בשל מה שרשמת-
" בגלל שממש רק עכשיו סגרתי את הפרק המכוער של הקשר האחרון יכול להיות שאני חושבת שהקשר הזה מדהים ואמיתי ונכון (כי לעומת הקשר האחר – זה באמת נכון…)."
בדקי זאת…
הקריטריונים לבן זוג אינם מוגדרים ומוחלטים.
אך ישנו כלל ברזל שתקף תמיד-
מידות.
דבר ראשון לפני הכל צריך לבדוק את מידותיו- האם הוא כעסן/סבלן/מתחשב/עדין/ רגיש/ נדיב/ קמצן/בעל חסד וכו´ וכו´
אלו התנאים הקובעים ביותר האם האדם שמולי מתאים לי או לא.
צריכה להיות גם חיבה הדדית .
לא "אהבה" או "חשמל" או "ניצוצות באוויר" אלא חיבה מסוימת- שנעים לי לשוחח עימו, ששוררת הבנה שיש על מה לדבר יחד, שיש שפה משותפת.
אשמח להרחיב יותר באימייל שלי:
רחל
rachelulu238@gmail.com
