אני שואלת את הקב"ה, למה זה מגיע לי?

אולי ציפית שאני אכתוב לך: לשאול שאלות על הקב"ה?
מה פתאום!
הרי אנחנו יודעים שהקב"ה לא חייב לנו כלום ולא תמיד אנחנו מבינים אותו, אז מי את, שעוד לא ראית כלום בעולם שתבואי ותקשי על הקב"ה ובכלל איפה האמונה שלך?
כמה ניסיונות וכבר את מתחילה להקשות עליו?
אבל…מה לעשות שמעטים האנשים היום שנמצאים בדרגות האלו, כמו שכותבת לנו הגמ' במסכת ברכות על ר' עקיבא שאמר:
"לעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'"
היום אנחנו חיים בדור אחר, חלש יותר שמרגיש שהוא כן צריך לקבל תשובות לשאלות שלו והוא כן רוצה לשאול.
הוא רוצה לשאול על מה שהיה בתקופת הגירוש, והוא רוצה לשאול אחרי כל פיגוע שקורה וכן, גם במקרה הפרטי שלך את מרגישה שאת באמת רוצה להאמין אבל בגלל שקשה קצת לשחק עם הלב, אז הלב שלך רוצה לשאול את הקב"ה דווקא מהמקום הכי אמיתי שיש:
'למה אתה עושה לי את זה?' עשית לך משהו רע?
והאמת שאת שאלת 'הלמה' שאלו כבר לפנייך, במקרים לא פחות קשים כמו איוב למשל שאמר לקב"ה:
"ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עבר לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב".
אבל מצינו וראינו שהיו גדולים שכבר זעקו את השאלה הזו, לא מתוך כפירה, לא מתוך להכעיס, אלא מתוך קול דממה דקה של כאב ותסכול ונראה לי שזה גם המקום שלך.
רק מה, את צריכה לדעת ולהפריד בין מקומות שכליים רציונליים לבין מקומות של של רגש וכאב כלומר נניח שעכשיו יורד שליח מן השמיים עם כל הלבוש, כנפיים לבנות כאלו והילה מעל הראש ומוסר לך מכתב שחתום בידי הבית דין של מעלה שבו כתוב:
"שלום לך.
לא יכולנו להישאר אדישים לכאב ולסבל שאת עוברת וגם לא יכולנו להראשות לעצמנו לאבד מישהי כמוך, אז רק רצינו להסביר לך מה הסיבה שהדברים קרו בצורה הזו:
אבא שלך עבר תאונת דרכים בגלל שכך וכך ואח שלך היה צריך לעבור גם כן את הניסיונות האלו בגלל שכך וכך.
עכשיו, חשבנו וחשבנו מה נוכל לעשות בשביל שבשורה התחתונה,אחרי כל החשבונות שהגענו אליהם, אבא שלך ואחיך יוכלו לקבל את הדבר שיעשה להם הכי טוב בעיניים אמיתיות שרואות עוד 'כמה' שנים קדימה וראו עוד 'כמה' שנים אחורה, להבדיל מהראייה שלך שרואה רק מה שקורה בשבעים שמונים שנה והאמת? שלא כל כך הצלחנו למצוא כלום וזה די הביך אותנו.
אז קראנו לכל החכמים שיושבים פה, בבית דין של מעלה ואחרי יום שלם שהם היו מסוגרים עם עצמם וחשבו על איזה פיתרון יצירתי, לא מצאנו כלום.
כמעט התייאשנו כבר, עד שהגיע הקב"ה וראה שכולם עצובים ואמר:
יודעים מה? לכו כולכם. אני רוצה לטפל באבא של הילדה שלי ובאח שלה באופן אישי. אני יודע מה יהי'ה טוב להם!
וככה נתקבלה ההחלטה".
עכשיו, נניח שהיית קוראת מכתב כזה, זה היה מקל עלייך?
מצד אחד עדיין קשה לך לראות את אבא שלך ואחיך במצב הזה, זה לא גן ילדים, מצד שני, עכשיו את יודעת שזה לא שמישהו שם למעלה, הלך רגע לראות על מסכי הפלזמה של העולמות העליונים 'האח הגדול' וקצת נירדם בשמירה.
יש אמונה ויש רגש ואנחנו צריכים תמיד למפות את הרגשות שלנו ולדעת מאיזה מקום הם מגיעים:
זה שיש ריבונו עולם שנתן לנו את התורה במעמד הר סיני והכול אמת זה משהו אחד, זה שעכשיו את מרגישה שאת אפופה בעננה כבדה של 'הסתר פנים' ואת מחפשת את הליטוף של הקב"ה זה משהו אחר.
העולם כשמו כן הוא: עולם. העלם. חושך ואור. ובמצבי החושך אנחנו כמגששים באפילה, מחפשים יד תומכת וחזקה, מישהו שאפשר להישען עליו.
ראית פעם את ההבעה על פניה של ילדה קטנה שחטפה מכה אוהבת מאבא שלה?
זה הדבר הכי נורא ועצוב שיכול להיות:
בהתחלה היא בהלם. אחר כך היא בוכה. ואחר כך למרות המכה היא מחפשת את החיבוק של אבא שלה
נגיד לה: מה את בהלם? מה ניסגר איתך? הרגע חטפת ממנו מכה,אז מה את מחפשת את הקרבה שלו עוד פעם?
אז אם היא הייתה יכולה לדבר, היא הייתה אומרת לנו שעל ילדים קשה מאוד לשקר והם מרגישים מי אוהב אותם ומי לא, ואבא שלי, למרות המכה, עדיין אוהב אותי ולהפך, בגלל שהוא אוהב אותי הוא הביא לי מכה.
הוא לא היה מביא מכה כזו של אהבה לילד של השכן, וזה בדיוק העניין של: "כִּי אֶת אשֶׁר יֱאַהב ה' יוֹכִיחַ".
יודעת מה היה העונש האמיתי של הנחש?
שהקב"ה אמר לו, עפר תאכל כל ימי חייך! ולכאורה למה זה עונש בכלל, הרי יש לו את האוכל שלו מוכן לו מתי שהוא רוצה?
להבדיל מאיתנו שאנחנו צריכים כל הזמן להתפלל מחדש על גשם ומזון שלא כמו המצרים שיש להם את מקומות המחייה שלהם מהנילוס שזורם תמידית?
אלא זה העונש הגדול ביותר שיכול להיות:
הקב"ה אמר לנחש: עזוב אותי! לך ממני. לא רוצה לראות אותך, לא רוצה לדאוג לך והאמת היא, שאני לא רוצה ממך כלום.
מה אתה רוצה אוכל? אחלה, יש לך אוכל כמה שאתה רוצה, עכשיו לך מכאן.
אז אותך הוא אוהב. וגם את אבא שלך ואת אח שלך.
ולמה הוא הביא לכם את הניסיונות האלו?
טוב, אני עדיין לא הדובר שלו, לפחות לא באופן רשמי, אבל כנראה שזה הדבר הטוב ביותר עבורם שהיה יכול להיות.
כמו חיסון לשפעת. כמו כל דבר שבהתחלה אנחנו לא רואים ורק אחר כך, אחרי שבוע, חודש, שנה, מאה שנה אפשר לראות.
נכון, יש כאלו שלא יקבלו את התשובה הזו ובבכלל סוגיית צדיק ורע לו היא סוגיה כבדה ומפורסמת ביהדות, אבל הרבה יותר משהיא מלמדת על הקב"ה ועל דרכי הנהגתו היא מביאה לך הזדמנות לבחון אותך ואת היחס שלך לכל העניין.
יותר מאשר השבת באה לקב"ה היא באה בשבילך. זה לא שאת עושה לו דווקא או משהו וגם אל תנסי להתנקם בו כי מפספסת ככה את כל העניין.
תבקשי ממנו מהמקום הכואב הזה שלך עוד גילוי פנים, עוד אור, עוד מגע
תגידי שקשה לך, שאת רוצה לראות עוד אלוקות, שהלב שלך לא יכול בצורה הזו
אחד מהדברים שתמיד ייחדו את העם שלנו היה העובדה שלהבדיל מאנשים אחרים, האלוקים שלנו לא חייב לדפוק לנו חשבון וזה בדיוק ההבדל בין אלוקים אמיתי לאלוהים מזוייף:
הוא לא בובה על חוטים או מכונת משקאות שמכניסים שקל והוא ממלא את הבקשה.
הוא אמיתי ואוהב אותנו ובעיקר מחכה שגם ברגעי של חושך, נמשיך לגשש ולחפש אותו ולהראות לו שדם זהלא מים ואנחנו לא נמצאים שם בשבילו רק מתי שאנחנו חושבים בעיני בשר הקטנות והפשוטות שלנו, שהוא נמצא שם בשבילנו.
המקרים שקרו לכם לא אומרים שנכנסתם לרשימה השחורה אבל אם את מרגישה צורך אז את יכולה לפנות לרב מוסמך שיוכל להאיר על העניין מהזוית שלו ולראות מה אפשר לעשות כדי שתהיי רגועה יותר.
תרגישי נוח עם עצמך. תשאלי כמה שבא לך ואיך שבא לך, תקחי אוויר ותהיי קשובה ללב שלך
לאלוקים יש את כל הזמן והסבלנות שבעולם בשבילך ואם תסתכלי עמוק לתוך החושך שאת מרגישה שעוטף אותך
תגלי אותו יושב וכואב איתך ביחד, עד שיגיע הבוקר שלמחרת.

רק טוב ובשורות טובות
אבינועם
avinoam811@gmail.co.il