בע"ה
פרשת השבוע שלנו, פרשת צו, פותחת בציווי אל הכהנים- " צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו ..הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה"
הפתיחה הזו מעוררת בי שאלה- מה פשר פתיחת הדיבור אל הכהנים דווקא בציווי, ויותר מזה- מדוע דווקא על אש התמיד?
לפני כמה שבתות קראנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כל אחד מאיתנו הוא בבחינת מקדש, ואם כך- בתוך כל אחד מאיתנו קיים ציווי ל'אש תמיד', אש כזו שלא פוסקת לעולם.
מהי אותה אש?
אני מניחה שיש אינספור פירושים, אבל הפעם אני מפנה את השאלה אליכם:
מהי האש שלכם? מה בוער לכם? מהם הנושאים בתורה שממש מצליחים 'להדליק' אתכם?
אחרי שתבררו מה התשובה שלכם, חשבו מהי התשובה שלכם לשאלה הבאה:
כיצד אתם יכולים לגרום לאש הזו לדלוק תמיד?
מהם 'עצי המערכה' שלכם שיכולים לעזור לכם גם במצבים הבהירים כשהכל מובן ('בוקר'), אבל גם במצבים שלא הכל ברור ולא ידוע לנו למה ואיך המציאות פועלת ככה( 'לילה')?
אם נחזור לתחילת הדברים, אש התמיד שבתוכנו היא לא המלצה או תאורה ייחודית, היא ציווי, וכציווי ראוי שנשקיע בזה מחשבה עמוקה.
אני מאמינה ובטוחה, שאם כל אחד מאיתנו ישקיע קצת יותר ממה שעכשיו וייטיב את אש התמיד שלו, נוכל לפגוש ולשמוע בעוצמה חזקה יותר את 'קול ה' חוצה להבות אש'.
ולסיום:
"בלבבי משכן אבנה, להדר כבודו, ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו.
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה"
(הרב יצחק הוטנר)
שבת שלום וצאת פורים שמח!
מעיין, וחברים מקשיבים
maayanbk@gmail.com
* נקודה למחשבה לאלו שעוד כוחם בראשם- זה עתה יצאנו מחג הפורים, חג בו ניצלנו מגזרת השמד האיומה של המן צאצא העמלק, ועמלק הוא אותו העם שכנגד לאש התמיד משתדל לצנן אותנו- "אשר קרך בדרך"..
