בטחון עצמי

לשואלת היקרה, שלום!
קודם כל התנצלותי על שחיכית הרבה זמן לתשובה! ברוך השם הגיעו הרבה שאלות, ולקח זמן…
אני מקווה שבזמן שחלף לבנתיים התחושות שלך השתפרו.
נדמה לי שהסברת את עצמך היטב. מה שתיארת אלו תחושות שיש לכולנו. גם לי (כגבר), יש תקופות עם יותר בטחון, וכאלו עם פחות… לא נעים, אבל זו המציאות…
אני שמח מאוד שהגעת מעמדה של ´מה לעשות´, ולא של יאוש. זו נקודת התחלה מצוינת להתקדמות!
אכתוב את התחושות שיש לי סביב הנושא הזה, ואחר כך אציע תרגיל לעבודה.

מה זה ´בטחון עצמי´? אנחנו יכולים בכלל לבטוח בעצמנו? במה בדיוק?
בגוף שלנו?! לפני שבוע קיבלתי אימייל להתפלל על כלה שביום חופתה נמצאה בלי הכרה – אז אפשר לבטוח בגוף שלנו?
אז אולי לבטוח בנפש שלנו?! גם בה קשה לבטוח. כל כך הרבה אנשים רוצים לעשות דיאטה ומוצאים את עצמם פותחים את המקרר שוב ושוב, או שמקבלים על עצמם משהו ואחרי כמה ימים שוכחים אותו… (גם אני).
לאור זה, נדמה לי שכשאנחנו אומרים בטחון עצמי, אנחנו מתכוונים למשהו אחר לגמרי: בטחון באהבה של הקב´´ה אלינו. לא בטחון בעצמנו – אלא בו. הכרה בזה שהוא מקים אותנו בבוקר, נותן לנו מה לאכול, ממלא את הצרכים שלנו (דרך ההורים, דרך העבודה, וכו´), ושאכפת לו מאיתנו. וממילא, גם אם יש לפעמים דברים קשים בחיים (ויש…), אנחנו יודעים שהם מגיעים מאבא אוהב, וממילא הם לטובתנו.
כלומר לא בטחון בי – אלא בטחון בו, שרוצה בי ושאוהב אותי.

הדרך הכי פשוטה להרגיש את זה, היא ההתבוננות בחיים שלנו. הרי כל הרבה דברים יכלו להתפשל – ללא התערבות של יד נעלמה! הרי אילו החיים שלנו היו שונים לרעה רק בפרט אחד – כמה היינו סובלים! (לדוגמא: אילו רק אחד מרמ´´ח האיברים שלנו היה ח´´ו נפגע או חולה).
אתן לך עוד דוגמא לזה, קצת מוקצנת: האם היית רוצה להחליף עם מישהו את החיים שלך? (לא משנה לי מי, העיקר שאת מכירה אותו היטב, ומודעת גם להתמודדויות שלו ולבעיות שלו!) תחשבי היטב… קשה לי לדמיין מישהו שיענה שהיה מוכן להחליף! (ואם את מוכנה – כנראה שאת לא מכירה אותו מספיק טוב. תתקני אותי אם אני טועה…). מה המשמעות של זה? שהקב´´ה נתן לנו כוחות להתמודד עם כל הבעיות שלנו, אפילו אלו שנורא מקשות עלינו את החיים. לעומת זאת, עם בעיות של אחרים – אפילו אם הן קטנות יותר – אין לנו כלים להתמודד, ולכן לא היינו מעיזים להתחלף עם אחר.
מסקנה: אם אפילו הקשיים שלנו כל כך מתאימים לנו, ויש לנו כלים להתמודד איתם, אז כנראה שקיבלנו אותם מאבא אוהב, והם לטובתנו. לא?

הקדמה נוספת לתוכנית המעשית: את העבודה על הבטחון אי אפשר לדחות לזמן שאנחנו זקוקים לו בדחיפות! אז כבר מאוחר מידי… צריכים למלא את המאגרים לפני כן, בשביל שכשנזדקק לו – הוא יהיה זמין במאגרים, ונוכל מיד לשלוף אותו ולהשתמש בו.

עד כאן התאוריה. עכשיו הצעה לתוכנית מעשית:
1. תקדישי עשר דקות פעמיים בשבוע (או כל זמן אחר שנראה לך שייך) להתבוננות בהשגחה הפרטית שיש בחיים שלך. דוגמאות: דברים שלא היית אמורה למצוא – ומצאת, מישהי שלא היית אמורה לפגוש – פגשת אותה, והיא עזרה לך, פאשלה שלך שהפכה למשהו טוב, וכו´. אזהרה: גילויי ההשגחה הפרטית אינם גלויים לעין, וצריך לחפש אותם!! אבל ברגע שמצאת משהו, קשה לתאר את ההרגשה…
2. תרשמי על דף את הגילויים שמצאת, ותסתכלי עליו מידי פעם (אם תוכלי להפוך את הכרת התודה למלים, ולהודות על כך לקב´´ה – זה יהיה עוד יותר משמעותי).
3. לאחר כמה שבועות, כשכבר התרגלת למשימה, תנסי להוסיף בסוף ההתבוננות שבסעיף מס´ 1 תוספת קצת מרגיזה: תדמייני סיטואציה לא נחמדה כל כך, כמו למשל חברה שעוקצת אותך… אבל מתוך ההקשר של אהבת הקב´´ה אליך, והשגחה פרטית. תבדקי אם ההתבוננות מרככת לך את התחושות כלפי עצמך וכלפי החברה הזו.

הצעתי (לבקשתך) דרך מעשית לעבוד על הבטחון. כמובן שאת יכולה לשדרג אותה בכל מיני כיוונים אישיים שמתאימים לך. התכנית הזו לא קשה. קשה רק להתמיד… אני מאמין שאם תעשי את התרגיל הזה כמה פעמים – תהיי כבר במקום אחר לגמרי.

בהצלחה רבה, והמון שמחה!
אלעזר