ביטחון עצמי מול ענוה

שלום לך

יישר כח על השאלה היפה.

אכן, ענוה ובטחון עצמי, אלו מידות שלא פשוט לשלב אותם. בודאי שחשוב שהאדם ידע שהכל מאת ה', אבל מצד שני, כמו שכתבת, בודאי באנו לעולם לעשות ולפעול.

אחת הדרכים לבירור הענין הזה הוא דרך מושג של 'שליחות'. נניח ומדינת ישראל, שולחת אותך בתור נציגה לאיזה תערוכה בינלאומית. מצד אחד, את ודאי צריכה להיות מלאה בטחון עצמי – ליצג את המדינה בכבוד. מצד שני, אסור לך לרגע להרגיש שאת נמצאת שם בזכות עצמך. אם אנשים ישימו לב, שבתערוכה את מקדמת את עצמך ולא את המדינה, הם ודאי מאד יסתייגו מכך. מה שקורה בעצם, זה שמתמלאים בבטחון עצמי, אבל הבטחון העצמי נובע מהבנה שאת שליחה של המדינה, ושאת לא שם 'בזכות עצמך'. את עומדת גאה, אבל לא גאה בעצמך אלא גאה במדינתך.

מעין זה, גם אנחנו כאן בעולם. אנחנו כאן שליחים – שליחים של הקב"ה לפעול ולעשות ולשנות ולתקן. בלי בטחון עצמי לא נוכל באמת לשנות שום דבר, אבל אם לרגע נשכח ונחשוב שאנחנו היוזמים של הכל, אז ממילא כל השינויים שלנו יהיו סתמיים וחיורים. אנחנו עומדים גאים לא בזכות עצמינו, אלא מתוך הכוחות האלוקיים שקיימים בקרבנו.

מקוה שהועלתי מעט. תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי.

אפשר גם לראות כאן:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=41964

טוביה