מכת מצרים האחרונה שונה מיתר המכות שהיו לפניה. ראשית, נדמה שהיא האכזרית מכולן, שנית, היא זו שגרמה לפרעה להישבר ולשלח את בנ"י. אך בנוסף לגורמים אלו, מכת בכורות מיוחדת בכך שהיא גוררת בעקבותיה כמה מצוות. בסוף הפרשה אנו מצווים על מצוות פדיון בכורות. התורה קושרת בין מכת בכורות למצווה זו "וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה." גם בתפילין מוקדשת פרשה שלימה לבכורות – ("קדש לי כל בכור". שמות יג, ב).
נשים לב שמכת בכורות מוזכרת עוד לפני שהתחילו כל המכות "וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ*הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ."
מדוע יש גדש על מכה זו? מהי חשיבותו של הבכור?
רבי עקיבא במשנה באבות (ג, יד) אומר:
"חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלוקיכם. חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום."
המהר"ל אומר שכאשר רואים בן ואין מכירים את אבי הבן – מנסים לשער מתוך הכרת הבן מיהו אביו. מהסתכלות על אישיות הבנים משערים מאיזה בית יצאו. אי אפשר להשיג את הכרת האלוקים על בוריה אבל הסתכלות על עם ישראל מעידה מיהו אלוקים. עם מיוחד במעשיו בדרכו ובהיסטוריה שלו – מעידים על הקב"ה. "אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי" (ישעיהו מג, י). כדי להכיר את הקב"ה יש דרך של התבוננות בבריאה, דרך של הסתכלות בתורה ויש דרך של התבוננות בעם ישראל. 'יוצר אור' – הסתכלות בטבע, 'אהבת עולם' – הסתכלות בתורה, 'אמת ויציב' – הסתכלות בתולדות עם ישראל.
בנים הכוונה עדים! זהו פשרו של הביטוי קידוש וחילול ה', לפי התנהגות הבנים ניכר האל וממילא ההתנהגות היא המכרעת.
אומר הרמב"ם שמכך ניתן ללמוד גם על ערבות ישראל. שהרי נאמר בנים אתם לה' אלוקיכם וממילא אם כולנו בנים – אז כולנו אחים. אין זו רק אחוה משפחתית, אלא אחוה פנימית. רבי מאיר אומר שהמושג בנים אינו תלוי בעם ישראל ואפילו בנים משחיתית – קרויים בנים. כשהקב"ה מתאר את הקשר שלו עם ישראל הוא מביא דוגמא לקשר שאינו תלוי – כל מה שיעשה הבן לא יפקיע ממנו את התוא
