שלום לך, אני לא יודעת ממש איך לשאול את השאלה שלי, זה לא ממש בעיה זו שאלה שלי עם עצמי, אני ינסה אולי אני יצליח…. קוראים לי אתי, ואני בת 14, לפעמים יוצא לי לחשוב על החיים, כמה שהם יפים מענינים, איך שהשמש זורחת, והציפורים מצייצות… אני חושבת על המשפחה שלי, על החברות שלי, על הבית ספר והכל נראה טוב ויפה, אבל משהו פה חסר, אני חושבת על הצביעות בעולמינו וכמה שזה בולט, איך שכולנו מתים רק להיות הכי מקובלים, שהכי יעריצו אותך ויאבו אותך, שזה מתבטע בלקנות בגדים באופנה, ונעליים תואמות, ולהיות בקשר עם הבנים שזה אומר להתלבש קצת פחות צנועה ולהתנהג כמו שלא היית רוצה להתנהג, ואני גם חושבת על החברות הלא חברות שלי, כמה שבעצם אני יודעת שיש לי רק חברה אחת או שתיים, שהן חברות באמת אמיתיות שאני אוהבת אותן, והן אותי. לראות את כל הצביעות של כולם, וגם של עצמי! שזה מה שהכי כואב! לראות איך אני צבועה רק כדי שלא יחשבו… וזה לא מתאים לה… וזה ככה… ואם היא לא תעשה ככה…. כואב לי לראות את החיים! יש בהם דברים טובים אני לא אומרת שלא, אבל גם הדברים הרעים.. זה כל כך כואב, לקום בבוקר, שעה לחשוב מה ללבוש, מה יחשבו, ואם זה מתאים או לא… לחכות להסעה לראות את המנקה הזה שכל בוקר ברבע לשבע מנקה בדיוק את אותו המקום, לרחם עליו ולעבור הלאה, לפעמים אני חושבת שאין טעם בחיים, ולמה לחיות אפשר פשוט להפסיק אותם כמו קזשכולם עושים, אני יודעת שאני לא יעשה את זה, בכל זאת, אני בן אדם, קצת שכל יש לי כדי להבין לא לעשות דברים קיצוניים, אבל זה מעצבן אותי, כל בוקר אני קמה הולכת לבית ספר חוזרת עושה שיעורים ועוד איזה משהו ולישון, הכל רגיל ככה כל יום מחדש, לפעמים קורים דברים יותר מעניינים טיולים חברות חדשות אבל זה ניגמר… מהר… יש לי אמונה וטוב לי, ולפעמים זה מוסיף קצת טעם לחיים, (כשפוגשים ת'אנשים הנכונים לדבר על זה.. אבל גם זה לא להרבה זמן..) אבל חסר לי טעם בחיים, אני עושה הכל כי אין לי ברירה וזה לא כיף! זה קשה זה כואב! אבל מה אני יכולה לעשות?! לשנות את עצמי? אבל עדין העולם לא ישתנה, וגם אם כן מה זה יעזור לי? לא יודעת אם זה שאלה, תתעלמו מצידי, אבל הייתי חייבת מצטערת.. יום טוב!
שלום אתי.
השאלה שלך מורכבת מכל כך הרבה שאלות קטנות שלא ממש ברור לי איפה להתחיל, אז אלך ישר מהסוף. תשמחי לגלות שמצבך אינו יחודי כל כך ומחשבות קדחתניות שלא נותנות מנוחה, זה דוקא תופעה רווחת בקרב בני נוער. ולמרות מה שהמבוגרים חושבים הגיל זה הוא בכלל לא קל, והוא מביא בעיות משלו כמו שתיארת.
את חכמה מאד בזה שכבר עכשיו גילית שלא תשני את העולם. יש אנשים שבזבזו את כל חייהם עד שהגיעו למסקנה הזו ועל זה כל הכבוד.
דבר שיכול לעזור לך לשנות את אורח החיים, זה לא להסתכל עליהם כקו אחד ארוך, בדומה לאסיר עולם. אלא דוקא לדברים משתנים ושגרה הנשברת.
כלומר: את עכשיו בשנת לימודים זה לא ימשך לנצח, בקרוב יבוא החופש הגדול בו תוכלי לעשות מה שאת רוצה. גם בשנת הלימודים עצמה כשאת יושבת בשיעור את יכולה לספור את הדקות שיגמר השיעור את השעות שיגמר היום, את הימים לחופשה הקרובה ואז תהיה לך סיבה לחגוג כשהמאורע אכן יגיע זה סוג של שבירת השיגרה. ותמיד במצב קשה תזכרי זה לא ימשך לנצח אם תשנני את המילים האלה, לא רק שתרגישי יותר טוב אלא זה יתן לך פרספקטיבה, כי באמת זה לא ימשך לנצח. ואת בסוף תגיעי למציאות טובה יותר, כי כל התקופה הזו גם היא זמנית.
באמת את צריכה לרחם על המנקה לא בגלל שיש לו עבודה מזופתת אלא בגלל העובדה שברוסיה הוא בטח היה דוקטור, את עושה את המעשה הראוי והנכון.
בענין החברות לא ממש הבנתי מי יוצאת עם בנים ומי מתלבשת לא צנוע, אם זו את ואת עושה את זה כדי להרגיש מקובלת, אבל בפנים את מרגישה שזה לא בסדר, אז זה פשוט לא שוה את זה. ואם את עושה דברים שלא מתאימים לך כדי למצוא חן בעיני בנים או בשביל הקבוצה, את בסוף תרגישי מאד רע עם עצמך, זה לא כדאי לשנות את עצמך בשביל בן זה או אחר כי מי שלא יקבל אותך כמו שאת פשוט לא יתאים לך. שלא לדבר על זה שאם מישהו עושה הצגות מהר מאד עולים על זה.
אמנם נאמר שצריך להיות כמו כולם אבל קודם כל את צריכה להיות עצמך, גם זה לא תמיד כי אם את יכולה לשפר את מידותייך כדאי לנסות, וכמובן בהדרגה אחרת זה לא יהיה טבעי.
את לא צבועה בזה שאת לא תמיד גלויה עם אחרים כי את דואגת מה הם יחשבו. מעטים מאד האנשים שלא אכפת להם מה חושבים עליהם, רוב בני האדם מסתירים את חולשותיהם מהסביבה ומנסים להצטייר באור הכי חיובי שיש בעיני הסביבה מה רע בזה?
ואם התכוונת בענין הזה על אחרות אז זה בכלל לא חשוב עוד 4 שנים לא תראי אותן. ועוד 14 שנה תפגשי אותן בפגישת מחזור במצב גרוע משלך. זה חוק מרפי המקובלים יפלו בעתיד, הלא מקובלים מצליחים הרבה יותר. והמציאות הוכיחה את זה שוב ושוב עין ערך ביל גייטס. (אין סיכוי שהוא היה מקובל בתיכון)
בנושא המותגים החדשות הרעות שזה לא יגמר לעולם בגיל צעיר זה בגדים ונעליים מסוג אחד וכשמבוגרים זה בגדים מסוג אחר, חליפות בעיצוב של מעצב איטלקי שנרצח וכנ"ל עם שמלות. החדשות הטובות הן שאדם גדול , אפילו לא ישים לב לזה.
את יכולה לשפר את חייך בכל מיני דרכים כמו שכתבת על טיולים או לעשות דברים חדשים שלא עשית, לפעמים זה כיף לעשות את זה מהיום למחר, אבל מה שיותר מענין זה שתקבעי לך את זה ביום מסוים, ומעכשיו והלאה יהיה לך למה לצפות אחרי שזה יגמר תוכלי לתכנן פרויקט חדש וככה במקום שהחיים יראו כמו סיוט אחד מתמשך את תחיי מכיף אחד למשנהו. מה שיבוא באמצע עם הלימודים והחברות זה יהיה סתם תפאורה שעוד מעט חולפת. אם תמצאי לך תחביב שיהיה רק שלך אז תוכלי לבוא אליו בסוף יום הלימודים ולעסוק בו בשעות הפנאי שלך, שאני מטיל פקפוק אם את בכלל זוכה למותרות האלה.
דבר אחד כדאי לך לזכור אחרי שכל התפאורה הזו תגמר ותיכנס חדשה וגם היא תעבור, ואולי גם תעברי דירה למקום חדש. בסופו של דבר מעצמך לא תוכלי לברוח ולכן הכי חשוב שתהיי שלמה עם עצמך. כי זה הדבר הקבוע היחיד שיש לך בזמן שהמסביב תמיד ישתנה.
מקווה שעזרתי במשהו
נתי, חברים מקשיבים
