לעילוי נשמת אביתר אביבי זכרונו לברכה, ולרפואת אילן בן חנה ומרינה בת פאולינה בתוך שאר חולי ישראל.
**
בס"ד
אנחנו נמצאים כבר בעיצומו של חודש אלול לקראת הימים הנוראים.
האמת היא שהרבה פעמים אנחנו לא כל כך יודעים מה עושים עם התקופה הזאת.
אנחנו צריכים להיות טובים ולתקן את המעשים שלנו, נכון. האם באמת אנחנו יכולים?
אנחנו כבר מכירים את הרשימה שיש לנו כל שנה, של כל אותם דברים שאנחנו יודעים היטב שבשנה שעברה הבטחנו שנשנה. ובשנה שלפניה. ובשנה שלפניה. ואף פעם לא שינינו.
אז מה הטעם לדבר על זה שוב?
אולי כדי להיות מעשי, אני פשוט צריך לקבל על עצמי דבר קטן שאני יכול לשנות, ולא להתחייב על דברים שאני יודע שלא אשנה.
אבל אז זה נראה די עלוב – יש הרי כל כך הרבה דברים שאני יודע שאני לא בסדר בהם. איזה ערך יש כבר לשינוי הקטן הזה?
**
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים, פרק כ"א, פסוקים י'-י"א).
פרשת השבוע – פרשת "כי תצא", נקראת כל שנה בחודש אלול.
הפרשה מתחילה בדין אשת יפת תואר. ומדי שנה עולה לה השאלה – איך מותר לקחת את השבויה לאשה? הרי היא גויה!
על זה עונה רש"י על פי חז"ל:
"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה – ישאנה באיסור!".
יש כאן דבר חריג ומפתיע:
ממתי מוותרים על המצוות בגלל שאנשים לא יקיימו אותן?
האם לא היה נכון לבוא ולומר בקול ברור שהדבר אסור ועל החיילים להתחזק בהתגברות על יצרם?!
אנחנו רואים שלא.
הקב"ה יודע שישנם מצבים בהם כוחם של בני אדם לא יעמוד להם והדרישה היא לא מציאותית.
ה"תורה תמימה" (הרב ברוך הלוי אפשטיין) מסביר שזה חלק מכך שישנם דברים שהותרו ליוצאים למלחמה מאחר שהם נמצאים במצב שבו כל כוחותיהם נדרשים להם על מנת להתמודד עם המלחמה ולאזור כוח ואומץ להצליח בה, ולכן רמת הדרישות ההלכתיות מהם צריכה להיות נמוכה יותר.
אמנם, כמובן שאדם שיכול להתגבר על יצרו – אבל אל לו להשתמש בהיתר זה.
אבל רש"י אומר לנו שלשימוש בהיתר מיוחד זה במצב מיוחד זה יש השלכות קשות.
הוא מביא כאן את דברי מדרש רבה שדורש את סמיכות המצוות בתחילת הפרשה:
לאחר פרשת אשת יפת תואר, התורה ממשיכה לדיני ירושה של אדם שהיו לו שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, והבן הבכור הוא של השנואה.
לאחר מכן התורה מביאה את דינו של בן סורר ומורה אותו יש להרוג.
המדרש קושר את הדברים באופן הבא:
אם האדם נכנע ליצרו ונשא את אותה אשת יפת תואר, הרי שבסופו של דבר הוא ישנא אותה ויוליד ממנה בן סורר ומורה.
במילים אחרות, המדרש מתאר ש"עבירה גוררת עבירה".
אבל איזו עבירה יש כאן? הרי רק לפני כן הסברנו שהקב"ה התיר לו לחייל לשאת את אותה אשה כדי שהוא לא יעשה את זה באיסור!
מה הסיבה שהוא נענש בצורה כל כך חמורה?
נראה שזה בדיוק מה שרוצה המדרש ללמד אותנו בפרשה:
זה מתחיל בכניעה קטנה ליצר, במקום שבו זה אפילו די צפוי שהאדם ייכנע. אבל עצם הכניעה מעמידה את האדם במצב של חולשה מול היצר.
הרב קוק מסביר שעל ידי החטא והכניעה ליצר, יכולת האדם לשלוט, להתגבר ולעשות את הדבר הנכון שהשכל אומר – נפגעה. האדם הפך להיות "מדרס לצד העיוור שבו".(אורות התשובה י', ה').
עכשיו היצר בשליטה. הוא שולט על האדם שאבד את היכולת לנתב את דרכיו. זוהי משמעותו של המדרון החלקלק של "עבירה גוררת עבירה"
**
התורה ממשיכה ומציגה בפנינו רצף אחר של מצוות המתחיל במצוות שילוח הקן:
"כי יקרא קן צפור לפניך… כי תבנה בית חדש" (דברים, פרק כ"ב פסוקים ו' – ח').
רשי כותב: "כי תבנה בית חדש: אם קיימת מצות שלוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה!… לכך נסמכו פרשיות הללו" (רש"י דברים, פרק כ"ב פסוק ח').
זהו הרצף ההפוך של "מצווה גוררת מצווה".
התגברות אחת על היצר, נקודה אחת בה האדם עומד ועושה באופן מודע ומכוון את הדבר הנכון והראוי, מעוררת את אור השכל, אותו אור שנכהה על ידי הכניעה, ומאפשרת לאדם לקחת את השליטה לידיו!
גם כאן, ב"מצווה גוררת מצווה" – זה מתחיל בדבר קטן, מצוות שילוח הקן, שאין מולה התנגדות גדולה של היצר, ומסתיים במצוות ציצית – "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (פסוק י"ב),
מצוות ציצית מסמלת את זכירת הדברים הנכונים והבנת האמת שמאפשרת לאדם לעמוד מול הפיתויים השונים ולא להיחלש, ונאמר עליה "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר, פרק ט"ו פסוק ל"ט).
**
זה מה שנדרש מאיתנו בימים אלה. אנחנו לא יכולים לשנות הכול – אבל אנחנו יכולים לשנות כיוון ולקחת בחזרה את ההגה לידינו!
אף אחד מאיתנו הוא לא בן סורר ומורה שאיבד כל כוח התנגדות, אבל לכל אחד מאיתנו יש חולשות. יש מקומות בהם אנחנו נופלים ואין לנו את הכוח לעמוד מול פיתויים כאלה ואחרים.
הפרשה מלמדת אותנו שניתן לצאת מן הגלגל של "עבירה גוררת עבירה" לגלגל הנגדי של "מצווה גוררת מצווה" אפילו על ידי מעשה קטן של התגברות.
על ידי פעם אחת בה אני אומר – "הפעם אני לא נכנע ולא נופל!".
פעם כזאת יכולה לחולל שינוי ולהביא את הפעם הבאה וזו שאחריה!
שבת שלום!
חברים מקשיבים
