שלום רב!
אני יודעת שמעמד זה היה אחד מהמעמדים הגדולים והחשובים בתולדות עמ"י, אבל יש בו הרבה דברים תמוהים, אחד מהם שמממש הפריע לי בימים האחרונים הוא: במהלך מעמד זה בנ"י חטאו – בחטא העגל, משה התפלל עליהם ורק אז ה' סלח, לכאורה ה' נראה, ממש סליחה על הביטוי, אבל הוא נראה ממש ילדותי, למה הוא צריך שמשה יבקש עליהם כדי לסלוח??? למה הוא לא סולח מרצונו ומחליק את זה, זה נראה כמו איזה משחק כבוד של ילדים בני 17, "רק אם הוא יבקש סליחה אני אסלח – בכל מקרה אני אסלח, אבל שיבקש סליחה קודם…"
אודה לרב מאוד אם יוכל להסביר לי עניין זה. תודה רבה!!
לשואלת היקרה שלום רב,
שאלת שאלה נפלאה המראה על רצון להבין ולהעמיק. הדבר שגרם לך את הקושיה נובע מטעות בתפיסת מושג החטא והסליחה.
משה רבנו לא "מבקש סליחה" כמו שמבקש אחיו הגדול של ילד בן 5 ששבר את האגרטל… וזאת משום שמושג ה"חטא" או ה"עבירה" אינו "העלבת" הקב"ה או "פגיעה בכבודו" (כמו שהבנת בשאלתך) המילה "חטא" מובנה פיספוס, החטאה, "קולע אל השערה לא יחטיא" , כלומר, שימת מעצור בפני הופעת המגמה האידיאלית, המגמה המוסרית, חסימת הקודש מהופעה בעולם הזה ואז באופן הטבעי המציאות נחלשת, "מתעלפת" – החמצן לא מגיע, יש ניתוק ממקור החיים "רשעים בחייהם קרויים מתים" והמציאות כולה ,כתוצאה מכך ,מגיבה בחריפות וכביכול מתקוממת כנגד מצב זה "ולא תקיא אתכם הארץ", "חרון אף בעולם", "הרף ממני ואשמידם" וככול שהחטא הוא כללי ומקיף יותר, כך גם החיסרון שמופיע במציאות הוא רב יותר. ומכיון שקבלת התורה ע"י ישראל הוא הדבר המעמיד את הבריאה כולה ("יום השישי" – תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה – מוטב , ואם לאו – … -) על כן במצב בו "עלובה כלה המזנה תחת חופתה" כאשר לא יכולה להופיע מגמת הבריאה, אין מגמה להיסטוריה, והטבע כולו הופך למכני ונטול חיים. "מחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו" (וזהו הביאור של "ואכלה אותם כרגע" .)
בקשת הסליחה – כמו "ובקשתם משם את ה' אלוקך" (דברים ד' כט') – משמעותה – לחפש, לתור אחר המקור של הנביעה הפנימית, של התביעה הנשמתית אל השלמות, אל הטוב, אל הנצחי, אל הקדושה. זהו לימוד הזכות, כלומר הפניית המבט לשורש החיים, אל הנקודה הליבית, למקום שבו "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" למקום שממנו "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו".
במילים אחרות משה רבנו לא "מבקש סליחה", כי אם משה רבנו – מתפלל – רבש"ע טוב וסלח אך הוא מנהיג את עולמו במידה שבני האדם במעשיהם מעוררים את השפעה הנמשכת אליהם, תפקידו של משה רבנו הוא לעורר רחמי שמים, ללמד זכות על ישראל – כלומר ליצור שינוי אמיתי במציאות, אין כאן אמירת סיסמה חיצונית (כבנצרות) "טריק להתחמקות מעונש" כי אם שינוי המצב ע"י חיבור המצב ההווי הלקוי, אל הנצח – אל הרצון העליון – אל ההשתלמות – אל התשובה. (ע"י שלבי התשובה – חרטה, וידוי, עזיבת החטא, קבלה לעתיד כמבואר בהלכות תשובה לרמב"ם)
ואז מתברר איך גם המצב של ההווה עם כל מגרעותיו – שייך גם הוא לתכלית הכללית ולאושר המעותד לבוא. (אומנם בתהליך תיקון איטי של אלפי שנים ("ביום פוקדי – ופקדתי") שהרי כתוצאה מחטא העגל למדנו כיצד להתפלל!! הקב"ה הראה למשה רבנו סדר תפילה, "וקראתי בשם ה' לפניך", ובנוסף מתוך החטא מופיע היסוד של בחירת ישראל באופן השלם והמוחלט שאינו תלוי במעשה "הנה אנכי כורת ברית" "כי נפלינו אני ועמך"
(ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו; בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר: הלא בלכתך עמנו, בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו, שנאמר: ונפלינו אני ועמך".בקש "הודעני נא – ברכות דף ז עמוד א')
(להרחבת הדברים בעניין התפילה מומלץ לעיין בספר "תפילת ישרים" של הרב אלי אדלר מעצמונה, בפרק המסביר את פעולתה של התפילה, ובמיוחד בהסברו את המובא בגמרא במסכת יבמות על נחוניה חופר שיחין ותפילת ר' חנינא בן דוסא)
הרחבה בעניין חטא העגל נמצאת בספר הכוזרי מאמר א' צב'-צז' שם רבינו יהודה הלוי מסביר כיצד החטא אינו מעיד על אומה קטנה ומבולבלת (כמחשבת המלך) כי אם כיצד דווקא חטא זה הוא הוא המעיד על גדולתם העצמית של ישראל שאינה תלויה לא בזכות ולא במעשים.
אם את זקוקה לתוספת ביאור – כתבי לנו,
בהצלחה ,
שי, חברים-מקשיבים.