אני בכיתה י"א ולפני ערב ר"ה ביקשתי סליחה מחברות קרובות ולא קרובות שהרגשתי צורך לבקש מהן, לאו דווקא על משהו ספציפי. רוב החברות אמרו לי שהן סולחות. מאחת הבנות שהיא לא חברה קרובה חשבתי שכדאי ואבקש סליחה כי ייתכן שפעם כן פגעתי בה באיזשהו אופן. החברה לא ענתה. לאחר ר"ה, היום, שאלתי אותה האם היא סלחה והיא אמרה לי שלא. אחה"צ התקשרתי והיא ענתה וכנראה זיהתה אותי וניתקה את השיחה. התקשרתי שוב אך רק המזכירה האלקטרונית ענתה. מה עלי לעשות? אני לא יודעת אפילו במה אני 'אשמה', ואני לא רוצה לבוא ככה בערב יום- כיפור.
שלום לך שואלת יקרה,
יישר כח על החשיבה וההסתכלות לעומק על פעולותייך. זה לא פשוט ובהחלט דורש מאמץ וענווה.
ראשית, סליחה על העיכוב במתן התשובה, ומקווה בשבילך שהעניין שהעלית הסתדר בצורה טובה עוד לפני יום כיפור. בכל אופן, העלית נקודה מאד אמיתית שהמענה לה חשוב לא רק ל"רוח הימים הנוראים". כל חיינו, במסגרת קשרינו עם אנשים שונים, ישנן עליות ומורדות. קשר הוא דבר דינמי. פעמים שהכל "זורם וחלק" ופעמים שפחות…
אני מאד מבינה אותך. המצב שאת מתארת לא נעים כל-כך , בייחוד כשאת מציינת שאת לא יודעת את הסיבה שחברתך נפגעה ובמיוחד כשזה סמוך ליום כיפור. אני חושבת שאחד הדברים הבסיסיים בין חברים הוא היכולת לדבר אחד עם השני- גם כשלא מסכימים או נעלבים. אבל, את לא יכולה להכריח את החברה לדבר איתך, ולכן הייתי מציעה לך לכתוב לה מכתב, להסביר לה את תחושותייך, (שאת כלל לא יודעת ממה היא נפגעה), ולבקש ממנה שתענה לך, אפילו בכתב.
את- את השתדלותך תעשי. "דברים היוצאים מן הלב- נכנסים אל הלב" (גם אם הם כתובים על גבי נייר…). מעבר לכך, הבחירה איך להגיב ולנהוג- נתונה בידי חברתך.
מקווה שיסתדר בטוב.
אשמח לשמוע ממך (בכל עניין שהוא),
חג שמח!
חנה
nanchi18@gmail.com
