בשביל מה צריך חבריה ב'?

הבעיה שאתה מתאר היא בעיה ידועה ומפורסמת בבני עקיבא, והרבה מדברים על איך להתמודד עם המצב הזה. אכן נוצר בהרבה סניפים הרושם שאם אתה לא מדריך אין מה לחפש בבני עקיבא ואין יותר מה לעשות, כי חבריה ב' זה לא באמת דבר חשוב שמתפקד. אני חושב שהפתרון הוא בשני מוקדים:
א. מוקד תודעתי – חשוב ליצור בסניף אוירה ותודעה שחבריה ב' זה החבר'ה הבוגרים והרצינים, שהחניכים מסתכלים עליהם ורוצים להיות כמוהם. חשוב להגיע לתפילות, לעזור למדריכים האחרים אם צריך וכדו' כדי שהחניכים יבינו שיש דבר כזה חבריא ב'. חשוב גם שהחבר'ה עצמם בחבריא ב' יבינו שהם כוח מוביל, ולא השולים שאין בהם צורך. לשנות את התפיסה זה דבר מאוד בסיסי לפני כל שינוי מעשי (בעצם זה בא ביחד…).
ב. מוקד מעשי – לארגן הרבה פעילויות לחבריא ב' עצמם. חוגים, שיעורים, פעילות משותפת, לאו דוקא חינוכית. כל הדברים האלה יוצרים תחושה של כוח מגובש ומיוחד, שפועל ועוזר לעצמו אפילו בלי קשר לחניכים. כמובן, השלב הבא הוא להשתמש בחבריא ב' כדי לתת ולהשפיע על הצעירים. היתרון בכך שחבריא ב' לא מדריכים הוא שהם יכולים להעביר פעילות לכל הסניף או לשבטים מסויימים, כי אף אחד לא מדריך של גיל מסויים. אנחנו עשינו בתור חבריא ב' לא מעט פעילויות לחבר'ה צעירים, ויש לזה השפעה גדולה מאוד.

לסיום, צריך לדעת שתהליכים כאלה לא קורים בחודש, אלא לוקחים זמן. אם תתחילו לעבוד על שינוי התפיסה כבר מעכשיו יש סיכוי סביר שלאחר כמה מחזורים הדברים יתפסו תאוצה. זה לא פשוט, אבל מאוד חשוב, ויכול לשנות הרבה מאוד בבני עקיבא.

בהצלחה רבה,
נדב.