חטא המרגלים
בפרשתנו מתואר אחד החטאים החמורים של עמ"י, חטא שהשאיר את רושמו על כל תולדות ישראל. המרגלים שבו משליחותם ביום ט' באב – יום בכיה לדורות. "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר". אומרים חז"ל (תענית כט ע"א): "ויבכו העם בלילה ההוא", אמר הקב"ה: " אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות". מפרשת הגמרא ש"מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב". משמע שחטא המרגלים לא היה רק החטא הראשון בט' באב, אלא השפיע על היום הזה לעתיד ולכן קרו בו מקרים קשים לישראל.
מדוע חטא זה הוא חמור כל כך, והרי לאורך כל הפרשיות האחרנות מסופר על חטאי עם ישראל, קדם להם חטא העגל העצום, ובכלל יכול להיות שכל כוונתם של המרגלים הייתה לטובת שמירת הרמה הרוחנית של עמ"י, כפי שנראה בהמשך. נזכור גם שהמרגלים היו מנהיגי העם, "כולם אנשים". רש"י מבאר לנו: "שלח לך אנשים- ובכל מקום שנאמר אנשים, בני אדם צדיקים הם."
אם כן, מהו פשרו של חטא תמוה זה, ומדוע העונש עליו קשה כל כך עד שהוא מורגש עד ימינו אנו?
נסתכל על מיוחדות החטא בשני מישורים. האחד הינו עבודת ה' אישית פרטנית, והשני מתייחס להבנת הלאומיות שלנו והקשר הבל ינותק מארץ ישראל.
בתורה ישנם חטאים של פזיזות. ה' סלח לאדם וחווה שאכלו מעץ הדעת, ה' פרע את העונש על חטא העגל. בחטאים אלו אדם וחווה היו מלאי סקרנות, עמ"י לא יכל כבר לחכות לשובו של משה, רצה קשר עם ריבונו של עולם.
בחטא המרגלים משנים כיוון לגמרי. מדובר כאן על חוסר שייכות, על אדישות, על דחיית הטוב שהקב"ה מזמן לנו. אומרים בנימוס 'לא תודה' מבלי להבין שזו התכלית. לכן על אף הקושי והפחד מהבלתי נודע יש לאמץ אל חיקנו את הייעוד שה' מזמן לנו ולהבין שזה הטוב שלנו. עלינו להיזהר מאד שלא להתעלם מהדלתות שה' פותח ומהטוב שברצונו להעניק.
ומהו הקושי הגדול כל כך בלאמץ את הטוב הזה שקוראים לו ארץ-ישראל?
המרגלים מבינים שכמו בכל חיבור ונאמנות מוחלטת, גם כאן ידרשו וויתורים. יתכן שהם חששו מזה שהם יאלצו לוותר על המעמד שלהם בתור מנהיגי עם ישראל (זהר, שלח, קנח ע"א, בשפת אמת, שלח, תרל"ט), יתכן שהם פחדו מכך שהרמה הרוחנית הגבוהה של כלל עמ"י תרד בעקבות הכניסה לארץ וההתעסקות עם צרכי החומר שבה. הרי במדבר הקב"ה דאג לכל צרכיהם של עמ"י. מ"שמלתך לא בלתה מעליך", דרך י
