אנו אומרים בהגדה של פסח:
'מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים … כל אותו הלילה'
אצלי ואצלכם בטח גם כן, איך עושים יהודים טובים, איך מחנכים ילדים? כמובן, הרבה לימוד. אבל עוד לפני הלימוד "היו מספרים כל אותו הלילה"
החינוך מתחיל עם סיפורים. רק עם סיפורים.
[רֶבּ שלמה קרליבך]
אחרי שבוע פלוס, של אקונומיקה, ריצות וזה, החלטנו הפעם להביא אותה בקלילות עם סיפור.
חוצמזה שסיפורים זה תמיד טוב (מישהו אמר תהיו בטוחים שיקשיבו לכם עד הסוף ולא אוטומטית ישימו אתכם על ממתינה..?),
או כמו שאמר מי שהזכויות יוצרים על הסיפור שאוטוטו מגיע שייכות לו – 'שהעולם אומר שסיפורי מעשיות טובים הם לשינה, ואני אומר שטובים הם לעורר ישנים מתרדמתם',
למה סיפור תמיד עובר בעוקף מגננות ופוגע בול בפוני של הלב.
הפעם במבצע של אחד פלוס שתיים, הסיפור מתאים גם לפסח (ככה שאם אתם רואים את זה בראשון עדיין רלוונטי) וגם לשבת הגדול בתור הכנה ללילה הגדול מכולם.
מעשה, פעם אחת הלכו קבצן יהודי וקבצן גרמני יחד נדוד. לימד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כיהודי. (שגרמנית ויידיש שפות דומות הן), והיהודים רחמנים וירחמו עליו.
כיוון שהגיע הזמן סמוך לפסח, לימדו איך יתנהג כשיוזמן לליל הסדר, שעושין קידוש ורוחצים ידים, רק שכח לומר לו שאוכלים מרור…
כשהגיע לסדר היה הגרמני רעב מכל היום ומצפה לאכול הדברים הטובים שסיפר לו עליהם היהודי, אבל במקום זה קיבל חתיכת כרפס במי מלח ושאר דברים הנוהגים בסדר, ואמרו ההגדה. והוא, עיניו היו כלות לאכול.
שמח כשאכלו כבר המצה, אך פתאום הביאו מרור, ונעשה לו מר בפיו, וחשב שרק זהו הסעודה, שרק זה יאכלו.
ברח תכף במרירות ורעבון, וחשב לעצמו: יהודים ארורים. אחרי כל הטקס, זה מה שנותנים לאכול… ובא לבית המדרש וישן.
אחרי כן בא היהודי בפנים שמחות, שבע מאכילה ושתיה, ושאלו: "איך היה לך הסדר?" סיפר לו הגרמני בכעס מה שעבר עליו.
אמר לו היהודי: "הוי גרמני שוטה. אם רק היית מחכה עוד מעט היית אוכל כל טוב כמוני…"
רבי נחמן מברסלב, כוכבי אור, סיפורים נפלאים, אות ד
בדור של 'כאן ועכשיו' חשוב להיזכר מידי פעם שלדברים טובים לוקח זמן להגיע, ו'סבלנות' היא מילת קסם שכולנו צריכים להזריק לורידים ולבנות בעצמנו כמציאות חיים.
אותו סיפור היה לאבות
