דרך ארץ קדמה לתורה, צניעות

שלום לך.
השאלות שלך טובות, ואכן באמת קשה לענות עליהן.
לגבי אותו רב שמפגין זלזול מוחלט בתלמידות- זה באמת אינו ראוי כלל להתנהגות כזו. אכן את צודקת שיחס נעים לבריות אפילו קודמ ללימוד תורה בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה".
ובכל זאת, ברצוני לנסות ולהסביר נקודה חשובה שלא ידועה כמעט לבנות, וידועה וברורה לבחורים הלומדים בישיבה: בנות לומדות – מתווכחות בשקט, בנעימות, כל סגנון הלמידה מתנהל על פי כללי התנהגות נאותים. אבל אם היית נכנסת לישיבה ועומדת מהצד ומתבוננת על החברותות השונות הנמצאים בעיצומו של ויכוח היית רואה תופעה מעניינת: הם צועקים, רבים, מתווכחים בקול, קוראים זה לזה בשמות, וכו' וכו' – ומזל שלא מגיעים לידי מכות… וכשתשאלי אותם על התנהגותם, הם למרבה הפלא יענו: "על מה את מדברת? זה סגנון הויכוח, "מלחמתה של תורה" "עת והב בסופה – אפילו תלמידי חכמים הרבים…" – אין משהו חריג!!" (אני אומרת את זה מנסיון של בעלי שלמד בבית עם חברותא וכך הוא ענה לי לא פעם).
ייתכן שגם רב זה חושב שהוא נמצא בבית המדרש עם בחורים שאינם נפגעים מכלום, ולא מודע שיושבות מולו בנות עדינות בעלות מידות. וייתכן שיש צורך לגשת לראש המדרשה ו/או לכתוב לו מכתב אפילו אנונימי בנושא זה. אולי ראש המדרשה אינו מודע לפגיעה הגדולה בתלמידות.
בקשר לשאלתך השניה – הסיפור אכן עורר סערה לא קטנה בכל העולם התורני ובמיוחד במדרשות לבנות. אינני יודעת את האמת, במיוחד שאותו רב מכחיש את כל הסיפור. כל הכבוד לך גם על הבגרות האישית ביכולתך להבחין בין אנשים, ולא להאשים את כל אנשי התורה בגלל חשד למעידה של אדם אחד.
עם זאת, יש לדעתי להפיק שני לקחים חשובים מעצם הסיפור – גם אם לא התקיים בפועל.
האחד – דברים כאלה אכן יכולים לקרות, גם לאנשים דתיים, גם לרבנים, וגם לבנות דתיות, לנשים נשואות וכו'. אין אפוטרופוס לעריות- כלומר אף אחד אינו מחוסן מפני גילוי עריות וחוסר צניעות, והתנ"ך, המדרשים, הגמרא וכו' – מלאים בסיפורים על כך. ישנם סיפורים בחז"ל על רבנים גדולים שהתמודדו עם יצר זה, וכיצד התגברו. כולנו בני אדם, ויצר הרע יודע זאת, במיוחד בתחום זה (עייני בדוגמא קטנה לנושא- מה קוראים בתורה ביום הכיפורים במנחה: ויקרא י"ח – פרשת העריות. האם אין פרשה אחרת לקרוא ביום הקדוש? התשובה – וניתן לעיין על כך בפרשנים של המחזור –ביום כזה צריך להתריע על הנושאים החמורים של עריות).
ולקח שני – הקשור ונובע מהראשון: יש להזהר ולהתרחק כמה שניתן מקירבה לגברים, גם אם הם מורים ורבנים. יש ללמוד תורה מפיהם, אך אין צורך ליצור קשרים קרובים ומיוחדים כדי ללמוד מתורתם. צריך להזהר מללמוד חברותא בצורה אינטימית אפילו עם רב, צריך לחשוש לשיחות נפש באמצע הלילה במקום חשוך או מבודד עם בחור, וכו'. אנו חלילה לא חושדות באף אחד – אך מחובתנו להיזהר. אין שום בושה ליתר צניעות והקפדה על הרחקות.
כל טוב
נעמי, חברים מקשיבים