דרכי המאבק של גוש קטיף- לגיטימיות?

שלום וברכה!
שאלת שתי שאלות חשובות. הראשונה, איך נוכל להסביר את מהלך הגאולה ושיבתנו לציון אם חלילה וחס יפונו חבלים מארצנו. שנית, האם מניעת הפינוי שווה את המחיר של מלחמת אחים הנובעת מהמאבק בפינוי.
אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

[ביחס לשאלה הראשונה:]
ב"ה, לאחר כאלפיים שנות גלות זכינו ובניסים גדולים, הקב"ה העלה אותנו מכל קצוות תבל, ואף הקמנו מדינה מבוססת עם צבא, כלכלה ענפה ועוד ועוד. כמו כן קמות ישיבות רבות ולימוד התורה גדל ופורח מאוד. אין ספק שזהו תהליך של גאולה ושל שיבה לציון, שהרי שבנו לציון, ואיננו בגלות. ואמנם אנחנו עדיין באמצע התהליך, שהרי עוד לא נבנה בית המקדש, ואיננו שולטים על כל ארצנו, וכמובן המצב הרוחני בעם עדיין זקוק לשיפור רב, אך בכל אופן אנו רואים בעינינו שחלק מהתהליך כבר קרה.
לכן כל פגיעה בתהליך זה ועיכובו הוא מעשה נורא, וכבר אמרו חז"ל: "אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון (=פודה, גואל) לבניו. מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה" (ילקוט שמעוני פרשת בלק).

אבל גם אם יש עיכובים כמו למשל נתינת חלקים מארצנו לאויבינו, זה לא אומר שהתהליך נעצר. נכון יש עיכובים, אבל הוא ימשיך. לפני שכבשנו את ירושלים, אף אחד לא אמר שירושלים לא שלנו והיא לא חלק מארץ ישראל, ולכן גם אם נותנים חבל ארץ מסוים, הוא עדיין שייך לנו, ובעז"ה בעתיד נכבוש אותו מחדש. נכון, חבל שיש עיכוב בגאולה, אבל היא לא נעצרה. להזכיר לכולנו, גם משה רבינו לא הבין איך ה' אומר לו שהגיעה הגאולה ובכל זאת פרעה רק מקשיח את ליבו, קל וחומר היום שאין מה להשוות את מצב עם ישראל של היום למצבו לפני

אני רוצה להוסיף מבט עמוק יותר.
חכמים אומרים לנו שאין הגאולה באה עד שיתיאשו ממנה, והרב קוק זצ"ל הסביר שהכוונה היא שיתיאשו בגלל היסורים שיהיו תוך כדי תהליכי הגאולה עצמם. כמו שלאשה יש חבלי לידה ולאחר כל הסבל זוכה היא לתינוק שנולד, כך בדרך לגאולה יש יסורים, ואנו חשים זאת היום על בשרנו, עם כל הפיגועים הנוראים. חלק מהסבל של הגאולה הוא שלפעמים מרגישים שהולכים אחורה ולא מתקדמים, אמנם באמת כל הזמן מתקדמים. למה הדבר דומה? תדמייני כאילו את נוסעת מתל אביב לירושלים, לפעמים הדרך מתפתלת, ולפעמים אפילו הכביש הולך בדיוק לכיוון ההפוך, אבל כמובן גם כשנוסעים לכיוון ההפוך מתקרבים לירושלים, בגלל שזוהי הדרך לירושלים. כך גם אם נראה שהולכים אחורה בגאולה, כנראה שזוהי הדרך. כמובן אנו צריכים לעשות את כל ההשתדלות שביכולתנו, כדי שלא יהיו עיכובים, ולכן עלינו להיאבק ולהשתדל למנוע את התוכנית הנוראית, אך גם אם חלילה וחס לא מצליחים ונכפה עלינו דרך ארוכה יותר, נדע שזו הדרך לגאולה (אם לא נתאמץ ולא נשתדל מספיק, יתכן שהדרך לגאולה תהיה ארוכה יותר, בגלל שלא עשינו את המוטל עלינו ולכן איננו זכאים לתהליך מהיר יותר).

עניתי על שאלתך, מה יקרה אם חלילה יקרו דברים מצערים, ויעקרו את תושבי גוש קטיף מביתם, אבל עקרונית אנחנו צריכים להיות מלאים במידת הביטחון שזה לא יקרה, בגלל שזה חילול השם נוראי שעם ישראל מואס במתנה הקדושה שהוא קיבל מריבונו של עולם, וחבל ארץ הוא לא רק מקום נהדר, אלא כל חלק מארץ ישראל מוסיף קשר בינינו ובין ריבונו של עולם. וכמו שאדם צריך להיות בעל מידת ביטחון שה' ישלח לו פרנסה ובריאות, כך בודאי לגבי ארץ ישראל אנו מלאי בטחון שה' לא יתן לאף אחד לנגוע בה לרעה.

[נעבור לשאלתך השניה].

כמובן, [אף אחד לא רוצה מלחמת אחים], וגם אף אחד לא עושה דברים שמתקרבים למלחמת אחים!
עכשיו אענה בצורה מפורטת יותר, ובשביל כך אנסה לתאר קצת את המצב.
שאלת שאלה מורכבת שמכאיבה לכולנו מאוד ובמיוחד לתושבי גוש קטיף שהם אנשים שמאוד אוהבים את העם, ואפילו מוסרים את נפשם וגרים במקומות מסוכנים, כדי להגן על כל אלו שלא גרים שם. לכן גם הסיסמא של המאבק היא "יש לנו אהבה והיא תנצח". אני מכיר חלק מתושבי גוש קטיף והם באמת אנשים מאוד חמים ומאוד מקסימים שעושים הרבה למען הזולת ולמען האחדות בעם, ודי בכך שנזכיר שמידי שנה הם תורמים כמויות אדירות של חסה ללא תולעים, לאנשים נזקקים, כדי שיוכלו לחגוג את ליל הסדד בשמחה.
אנשים רבים מאוד מכל רחבי הארץ ניסו לעצור את תוכנית העקירה והגרוש על ידי מעבר מבית לבית, ודיבור פנים אל פנים עם תושבי המדינה, ואכן נחלו הצלחה כבירה, אולם ראש הממשלה שהתחייב לנהוג על פי ההצבעה, רמס כל הגינות ודרך דמוקרטית, וצפצף על התוצאות. בהמשך על ידי איום על כיסותיהם של השרים הוא גרר אותם אחריו. ולאט לאט התברר שהדרכים העדינות של הנאבקים לא מספיק מועילה, בגלל שרומסים אותם. ולא רק שלא מתייחסים אליהם, אלא כשיורים עליהם עשרות פצצות מרגמה ביום, לא מתיחסים לכך ברצינות, ומקרינים בכך שלא אכפת מהם.
[איך צריך לנהוג מי שרומסים אותו? להיות נחמד???]
לכן נאלצים אנשי גוש קטיף וכל תומכיהם ברחבי הארץ להשתמש בדברים חריפים יותר, כדי שהעם ינסה להרגיש את המצב שלהם ויזדהה איתם, ולא ימשיך להסתכל על המצב באדישות. [ההתעלמות מהם מאלצת להשתמש בדברים חריפים], כדי שאנשים יפקחו עיניים וישימו לב מה עושים להם.
עד כאן באופן עקרוני על דרכי המאבק. ביחס לשאלת הטלאי יש לי כמה דברים לומר:
א. במקום שהתקשורת תדון בסוגיא העקרונית של הלגטימיות המוסרית במעשה הגירוש (סוגיא שבטוח היתה מוקד הכותרות אם היה מדובר בפינוי של ערבים ואפילו מחבלים), ובשאלה האם מעשה זה תואם למטרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, דנים בסוגיות השוליות והופכים את הקרבן לאשם. אסור לנו לתת יד לצביעות הזו של אמצעי התקשורת, ולהיגרר אחרי נושאי הדיון שהם מעלים. שימי לב איך "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" מתייחסים בכזה שוויון נפש למעשה של גירוש וחורבן, ופשוט יוצרים דה לגיטימציה כנגד המתיישבים, גם אם נניח שהשימוש בטלאי אינו ראוי – הוא ודאי הרבה פחות חמור מהגירוש שמתכנן שרון. התקשורת מנסה למקד את הדיון בנושא השולי הזה במקום להתייחס למה שעומד מאחוריו, שאנשים שרוצים לזרוק אותם מהבתים שלהם עומדים חסרי אונים, ומנסים להביע את התחושות שלהם, כדי שהציבור לא ישאר אטום מולם. לכן, גם בלי להיכנס לשאלה הספציפית הזאת, מה שברור הוא שבמצב שהם נמצאים, אין זכות לאף אחד לפצות פה, ולהתלונן אם הם השתמשו באמצעי שהוא מקובל על כולם, או שהוא חריף מדאי. עם ישראל צריך לנסות להבין מה עומד מאחורי מעשה כל כך חריף.
ב. יש גם ניצולי שואה שתומכים בטלאי הכתום, ולכן אני לא חושב שיש לנו זכות לומר להם שלדעתינו זה לא ראוי. הם היו שם, ואנחנו לא, וכנראה שהם מרגישים שתוכנית ראש הממשלה עלולה להיות תחילת דרך שאסון אוסלו היה כלום לעומתה. לא מדובר כאן בויכוח פוליטי זה או אחר. מדובר במעשה שלדעת חלק גדול מהעם (ומסתבר שרוב העם, אם נזכור את התנגדותו הנחרצת של ראש הממשלה למשאל עם) מסכן את כל קיומה של מדינת ישראל.
ג. אם היית יודעת שהיה אפשר למנוע את רציחת למעלה מאלף יהודים בעקבות הסכם אוסלו על ידי טלאי כתום, האם גם אז היית מתנגדת לכך?
מכאן ועד למלחמת אחים הדרך ארוכה, ואף אחד לא מתכוון חלילה לעשות מלחמת אחים. דוקא הציבור הדתי לאומי הוא זה שפועל הכי הרבה למען האחדות, ובאכפתיות כלפי העם, ולכן אי אפשר להאשים אותו בחוסר אכפתיות ממלחמת אחים. ומעבר לכך, זה לא הוגן ולא צודק להאשים אותם בכך, שהרי מי שאשם כאן בקרע בעם, זה מי שמנסה לעקור אנשים מביתם, ובפרט שאלו אנשים שתמיד הממשלות השונות שלחו אותם כחלוצים לפני המחנה, וראו בהם שלוחי ציבור, ופתאום פשוט יורקים להם בפרצוף. [הרי לא יתכן שצד אחד ירמוס את הצד השני, יעשה מעשים שלדעת הצד השני יהרסו את המדינה, וכשהצד השני ינסה להראות עד כמה מעשי הצד הראשון חמורים – דוקא הוא יואשם בהסתה ובגרימת מלחמת אחים…] ואם שרון וחבריו היו באמת חוששים ממלחמת אחים, כמו האיצטלה שהם מנסים ללבוש, הם לא היו פועלים בצורה כל כך ברוטאלית ודורסנית, שבכלל לא מקשיבה לצד השני אלא אומרת "כך החלטתי, וכך יהיה. אין משאל עם, לא איכפת לי מה אמרו מתפקדי המפלגה שלי שהתחייבתי לשמוע להם. אני ואפסי עוד. החלטתי, וזה יתבצע". כך לא מנהיגים עם, בטח לא מי שרוצה באמת באחדות העם.

עסקתי בשורות האחרונות בעיקר מצד הפן האישי, של גרוש אנשים מביתם, אך כפי שפתחנו בשאלה הראשונה, יש כאן דבר הרבה יותר חמור מכך. תארי לך שהיו מחוקקים חוק שאסור לעשות ברית מילה בגלל שזה כואב לתינוק… האם לא היינו נלחמים על כך? היינו רק מנסים להיות נחמדים ולהסביר לכולם למה זה חשוב? ואם לא היינו מצליחים לשכנע, האם היינו מוותרים מחשש מעורפל של מלחמת אחים?
ואם היו מחליטים שאסור ללדת יותר משני ילדים, כפי שיש חוק בסין, האם לא היינו נאבקים על כך?
עקירת ישובים זוהי עבירה חמורה מהתורה, המתנגדת למצוות ישוב הארץ, וזוהי מצווה שנאמר עליה שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה! האם אנו יכולים להסתפק בלנסות להסביר בנחמדות, ולא – לוותר עליה, בלי לנסות להיאבק על כך? ובפרט שכבר כתבנו שמעבר למצווה, יש בכך הפרעה ועיכוב בגאולה.
אסיים בתפילה לבורא עולם שישמע קולנו, ובזכות מסירות הנפש של היושבים בגוש קטיף ובכל יש"ע יצילנו מגזרה נוראה זו, ובמקומה נזכה להמשך הגאולה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו.

נ.ב. המקור לכך שמצוות ישוב הארץ היא מצוה, מובא בהרחבה בהשגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, בהשגה ד'. כדי להקל עליך צרפתי אותה בהמשך.
המקור לכך שארץ ישראל שקולה כנגד כל התורה כולה הוא בילקוט שמעוני פרשת ראה.
אם יש משהו שלא היה מספיק ברור, אשמח אם תמשיכי לשאול.

השגות הרמב"ן לספר המצוות שכחת העשין:

[מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה]. והוא אמרו להם (מסעי לג ורמב"ן שם) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ. ונכפל כזה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה כמו שאמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'. שלא יניחו ממנה מקום. והראיה שזו מצוה אמרו יתברך בענין המרגלים עלה רש כאשר דברה' אלהיך לך אל תירא ואל תחת. ואמר עוד (עקב ט) ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב ותמרו את פי ה' אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו, הוראה שהיתה מצוה לא יעוד והבטחה… ולשון ספרי (ראה יב כט) מעשה ברבי יהודה בן בתירה ור' מתיה בן חרש ור' חנניה בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיה וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות [אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה]:

כל טוב
יאיר.