דתיה במד"א ומרגישה שאני מיצגת..

שואלת יקרה!
אני שמחה שפנית אלינו.
אשרייך על עבודת הקודש שאת עושה.
הרצון לעזור ולהתנדב הוא חשוב ויקר ואשרייך שאת זוכה להתנדב ולהשקיע מהזמן הפרטי שלך בשביל לעזור לאחרים.

אהבתי את הכנות שלך, לא פשוט לספר על הרגשות שאנחנו לא כל כך אוהבים ורוצים אותם.
את מספרת על התמודדות לא פשוטה בחברה שבה את מרגישה שאת צריכה לייצג את ´הדתיים´, את ההתנהגות הנכונה, הדיבורים הנכונים וההתלבשות הנכונה.

כולנו רוצים שיאהבו אותנו ויעריכו אותנו ולא פשוט להיות יוצאת דופן ולעשות דברים חריגים..
עוד יותר לא פשוט כשמרגישים שצריכים לייצג חברה מסוימת וכולם כביכול בוחנים אותנו כל הזמן אם אנחנו עומדים בקריטריונים של החברה שאותה אנחנו מייצגים.
ואת בוחרת להיות שם, במד"א. למרות השוני ולמרות הקושי שבעניין.

אני מרגישה שבתיאור שלך עיקר הקושי הא בזה שאת מרגישה שיש הדברים שבהם את רוצה להיות כמו כל החבר´ה שם,
לדבר כמוהם, להתנהג כמוהם, ואולי גם ככה את רגילה לדבר ולהתנהג כשאת עם חברות אחרות שלך, לא במד"א. במקום שבו את מרגישה שאף אחד לא בוחן אותך ואת יכולה להתנהג בחופשיות.
ויחד עם הרצון להתנהג ככה, כשאת במד"א את אולי מרגישה שמצפים ממך ליותר.
מצפים שתהיי ´דוסית´ לפי כל התיאורים, שתלכי צנוע, שלא יהיה לך חבר, שלא תקללי…
הרבה פעמים כשאנחנו נמצאים עם אנשים ששונים מאתנו, אנחנו מרגישים צורך לייצג את החברה שממנה אנחנו באים.
זה חיובי ויכול להוציא מאתנו את ההתנהגות שאנחנו חושבים שהיא הראויה והנכונה, גם אם במצב הרגיל שלנו אנחנו לא מתנהגים ככה.
אם למשל יביאו אותך לתוכנית טלוויזיה ושם תייצגי נערה דתית, אני מניחה שגם שם תרגישי צורך להתנהג יותר ´בסדר´ מאשר כשאת סתם עם חברות או בבית..
אז זה מצוין להרגיש שצריך להתנהג יותר ´בסדר´,
אבל אני מאמינה שצריך שיהיה לזה גם איזשהו בסיס בלב.
אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ד´ או ה´ הגיע חודש אלול והיה נראה לי נורא מגוחך לראות את אחותי הגדולה אומרת פתאום הרבה תהילים אחרי התפילה,
על מי את מנסה לעבוד? ה´ לא יודע שכל השנה את לא אומרת תהילים ורק עכשיו נזכרת?
אבל האמת היא שזה לא נכון, כי כשכל השנה רוצים לומר תהילים ולא מוצאים זמן- אז זה לא מגוחך לומר תהילים לפני ראש השנה, ה´ יודע שכל השנה רצינו ועכשיו אנחנו מרגישים שהוא מסתכל עלינו יותר טוב ומתאמצים יותר. וזה מצוין.
אותו דבר במקרה שלנו,
אם באמת את מרגישה שזה לא טוב לקלל, את מרגישה שזה עושה לך לא טוב בנשמה,
אם את מרגישה שזה לא טוב שיש חבר, שזה לא בריא קשר כזה בגיל הזה,
אם את מרגישה את כל הדברים האלה ופשוט ביום יום את לא מצליחה להתנהג כמו שאת באמת רוצה- אז זה בסדר גמור שכשאת במד"א ואת מרגישה שזה מקום שמצפים ממך ליותר- תתנהגי כמו שאת באמת חושבת שצריך.
אבל אם באמת עם עצמך את לא כ"כ מבינה למה צריך להיות ככה- אז נראה לי תגיעי להרגשה שאת מתארת, שזה לא באמת את וזה קצת כובל ולא נעים.
זה נשמע לי כמו בי"ס שמביא עציצים לערב של אסיפת הורים ואח"כ מחזירים אותם לחנות.
אם אתם באמת רוצים לקשט- זה הגיוני שתקשטו לפני אסיפת הורים אבל שזה לא יהיה הצגה, תשאירו את הקישוטים גם לאחר כך..
אני חושבת שכדי להגיע למקום שאת לא מרגישה שאת בהצגה- כדאי אולי לחשוב עם עצמך איפה הנקודות שאת מרגישה שזה לא באמת את,
שאת אולי מרגישה שזה הצגה ואת עושה דברים רק כי אחרים מצפים ולא כי את מאמינה בהם.
ואז לנסות לחשוב על המשמעות של הדברים האלו, למה כן צריך לעשות אותם, או אולי לא באמת צריך..
אני מאמינה שאם אצלך בראש ובלב תרגישי שאת אמתית עם עצמך ומתנהגת בדרך שבה את מאמינה לא רק כי ככה מצפים אלא כי באמת את מאמינה בזה- תהיי שלימה עם עצמך ולא תרגישי שאת עושה הצגה ואח"כ כמו באותו בי"ס- מחזירה את העציצים לחנות, אלא משאירה אותם אצלך..
תרגישי שדווקא המצב הזה שמסתכלים עלייך ומצפים ממך מדרבן אותך להוציא מעצמך יותר,
הוא לא מחייב אותך לעשות דברים שאת לא מאמינה בהם אלא עוזר לך להיות איך שאת באמת רוצה להיות גם אם ביום-יום את לא כ"כ מצליחה, ובמקום שזה יכבול אותך זה יקדם אותך הלאה.

שיהיה המון בהצלחה,
מהשאלה שלך מרגישים שאת אמתית עם עצמך ומודעת לרגשות שלך, וזה מפתח חשוב כדי למקד לעצמך את הנקודות שאת מרגישה שאת רוצה לחשוב עליהם.
אם תרצי- אשמח מאד להוסיף על מה שכבר כתבתי, ובכלל…

רק טוב!
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com