האם אלו רמזים משמים?

שלום רב.
שמח אני שאת שואלת, שכן כל אדם כמעט, עובר במשך החיים שלו כל מיני דברים, אשר נראים לו כרמזים משמיים, ופעמים רבות הוא לא יודע מה לעשות עם הרמזים האלו, כיצד להתייחס אליהם, ולכך כעבור זמן שהוא לא יודע מה לעשות עם הרמזים האלו, הוא ממשיך את שגרת החיים והדבר נשכח ממנו.
דבר טוב הוא שאת מרגישה שהדברים שעוברים עלייך הם לא במקרה. במציאות שאנו נמצאים רגילים אנו לשמוע מכל מיני מקומות, מכל מיני אנשים הסובבים אותנו דרך של הסתכלות על הדברים לראות את הכל שהוא מקרה, שאין יד המכוונת.
את, שאת מכירה שישנה יד עליונה המכוונת, יד הרוצה לרמוז לך משהו, זה נקודה חשובה.
הנקודה חשובה בעיקר בשל כך, שהרגשה זו היא נובעת מנקודה פנימית מאד, נקודה אשר קיימת בנו ברובד עמוק מאד, שאנו מרגישים שה' קשור אלינו, והוא מעוניין בנו ורוצה בתיקוננו. פעמים רבות אין אנו יודעים כיצד להגיב על הדברים, אך עצם הרצון להגיב עליהם, להתיחס אליהם, זה נובע מאותה הנקודה העמוקה הזו של תחושת הקשר אל ה' ותחושה זו היא יסוד חשוב להתקדמות הרוחנית של כל אחד ואחד.
הרבה דברים עוברים על האדם, הרבה דברים שהוא מנסה להבין מה רומזים לו מאירוע זה, ודבר זה הוא איננו חדש.
אנו קוראים בנביא על שאול שהולך עם הנער לחפש את האתונות האובדות במשך כמה ימים ולאחר מכן הוא הולך לשאול ב"רואה" – בנביא, והדבר מעורר תמיהה האם עד כדי כך חשובות אותן בהמות, עד כדי ללכת ולהטריד את הנביא על שאלה זו? אומרים על כך המפרשים, ששאול הבין שיש כאן איזה שהוא רמז, הוא הרגיש שהדבר הזה "לא נורמלי" ולכך הוא הלך לנביא באמת לבקש להבין מה רוצים משמים להוביל אותו, ואכן הנביא ממליך אותו למלך על ישראל.
מסיפור זה אנו מקבלים תחושה על משמעותם של הרמזים משמיים, אך גם אנו יכולים להבין עוד דבר חשוב. אף שאול המלך שהיה גדול שבענקים בתורה ובקדושה לא תמיד ידע מה אומרים לו הרמזים, ורק הנביא ידע לכוון אותו מה באמת רומזים לו משמים. ממילא אנו אשר לא זכינו לנבואה, ולא לדרגות העליונות האלו, רוב רובם של הרמזים אין אנו מסוגלים להבין אותם ולהגדיר מה בדיוק רומזים לנו.
פעם בא אל הרב אבינר שליט"א אדם לבקש הלואה מגמ"ח, הלואה של סכום גדול. הרב אבינר אמר שהוא יבדוק אם יש בקופת הגמ"ח סכום גדול כזה, והנה בדיוק הגיע אדם והחזיר סכום הזהה לסכום שרצה האדם ללוות מהגמ"ח. אמר אותו אדם לרב אבינר שהנה משמים מראים שהוא צריך לקבל את ההלואה. הרב אבינר לא ענה. הוא לקח עט לרשום את ההלואה, והנה העט לא כותב. הרב אבינר אמר לאיש "זה סימן…..(האיש היה בטוח שהרב אבינר רוצה לומר לו שזה סימן שלא מגיע לו את ההלואה) שצריך להביא עט אחר" (בחיוך!)
נראה שבהחלט ישנם רמזים בסיפורים שאת מספרת, אבל לומר לך בדיוק מהם הרמזים ומה המסר שלהם אליך, זו תהיה יומרות גדולה מצידי. אם כי נראה לי שבשאלה שלך את מרגישה בפנים אי אלו תחושות של משמעות הרמזים שרומזים לך, ואת מבקשת אישור לתחושות האלו. (אני הנמצא מרחוק, ואינני מכיר אותך באופן אישי אינני יכול לענות האם הדברים האלו שאת חושבת באמת מתאימים לך, ואם הם נכונים או רק נובעים מתחושות שונות ולכך צריך אדם הקרוב אשר יודע את כל מכלול הנתונים ויכול לבחון כל פרט לגופו ולראות כיצד להתקדם).
אך בכל אופן ברצוני להעיר נקודה חשובה באופן הכללי על כל הנושא.
פעמים רבות שאנו חשים תחושות, רמזים, ומתרגשים מהם מאד, הדבר נובע מכך שבאופן הכללי אנו מבקשים משהו, אנו יודעים על משהו מתוקן יותר שאנו מסגלים לעשות, אך אין לנו את הכח לעשות אותו. אנו מוצאים את עצמנו בסתירה בין ידיעה של המעשה הרצוי, לבין המעשה אשר נעשה בשל הרצונות שלנו. אנו מרגישים בתוכנו מאבק של שני הכוחות האלו והנה מופיע ה"מקרה" ומעורר לנו את התחושה שדבר זה נבע מפני שלא היינו מספיק חזקים בלהשמע אל המוסר הפנימי שלנו, אל הדברים שאנו מבינים בשכל שאנו צריכים היינו לעשות.
לתופעה זו נראה שישנה דרך לגרום לכך שהסתירה הזו שאנו חיים בה תיפתר ולא תעורר אותנו לכל התחושות האלו.
על מנת שהידיעות ישפיעו על המעשים, צריך בדרך כלל לברר את הדברים יותר.
דבר שנשאר ברובד של מחשבות ושל ידיעות, הוא כך בדרך כלל מפני שהוא לא מספיק מבורר, ולא מספיק חי בתוכנו. לכך צריכים אנו להרחיב את החלק הזה שלנו.
לדוגמא, בענין גמילות חסד.
פעמים שאנו רואים אישה שצריכה עזרה, ואנו מרגישים שאין לנו "כח" לעזור לה. אנו נרגיש בתוכנו תחושות לא טובות, שכן אנו הרי יודעים בפנימיותנו שאנו היינו צריכים לעזור, אך תחושות אלו לפעמים לא יהיו מספיק חזקות על מנת לגרום לנו לעשות מעשה.
הפתרון המעט "ארוך טווח" הוא ללמוד על הנושא, לפתח בנו את הנושא של גמילות חסד, הן בהבנה שלו והן בתחושה של חשיבותו ושל יופיו. בכך כאשר נגיע שהדברים יהיו בנו כל כך בהירים, וכל כך ברורים, ממילא כאשר יגיע המעשה לפנינו אנו נתמלא רצון ומרץ לעשות את הדברים.
באופן כללי יותר, בכל מיני דברים כאלו שאת מספרת, הם רומזים לנו על נקודה כללית יותר ועמוקה יותר מאשר שינוי זה או אחר. הם רומזים לנו על רצון עמוק בנו להתקדם, רצון להתרומם רוחנית ונותנים לנו את התחושה שאנו מסוגלים לכך. אמנם אנו צריכים בשלב זה הדרכה, כיצד להתקדם באמת בדיוק באופן שיעזור לנו ולא ישבור אותנו. יודעים אנו שישנם דברים שאנו עדיין לא מסוגלים להתקדם בהם, ולכך צריכים אנו הדרכה מה כן אפשר כעת להתקדם ומה עדיין אין בכוחנו.
לכך הייתי ממליץ לך, שלא תעסקי כל כך בבירור הרמזים האלו או האחרים, אלא תקחי מהם יסוד של הקשר בינך לבין הקב"ה ואת הרצון להתקדם, ותפני אל אדם שאת קשורה אליו, שאת מעריכה אותו או אותה ותנסי להתקדם בעבודת ה' באופן כללי, וממילא גם בדברים הפרטיים הם יגיעו בשלב המתאים לך.
דרך ההתקדמות בעבודת ה' של האדם איננה דרך קלה, אך היא דרך אשר ממלאת את האדם יציבות, הוא מרגיש שהוא בונה, ושהוא מתקדם, ואין הוא צריך להאחז בכל מיני "רמזים" ובכל מיני תחושות, הוא יכול, בהדרכה נכונה, להתקדם ולהגיע לחיים של יצירה, חיים של בניה ושל סיפוק ותחושת קרבת אלוקים.
לסיום אאחל לך הצלחה רבה בהמשך הדרך, אקוה שהדברים שכתבתי יעזרו לך להמשיך לצעוד הלאה ושתמצאי מהר אנשים הקשורים אליך המסוגלים להדריך אותך רוחנית כיצד להתקדם.
אם אוכל עוד לעזר אשמח לעשות ככל שאוכל. בברכת הצלחה רבה.
יצחק.