האם אפשר להוכיח את האמונה?

לגידי שלום רב,
אשריך ואשרי חבריך שאתם עוסקים בסוגיות העומדות ברומו של עולם. כמובן במסגרת מוגבלת זו לא נוכל לדון בכל רוחבה של שאלתכם, שעסקו בה גדולי עולם ראשונים ואחרונים, אך אנסה בכל זאת להעיר כמה הערות על מה שהועלה בדיונכם.

בועז, לצערי איני יכול לקבל את דבריך. לא מתקבל על הדעת שנושא חשוב כל כך כמו האמונה, שהעולם כולו מושתת עליו, יהיה תלוי ברגש שרירותי ש"או שיש לך או שלא". בנוסף לכך הרי האמונה היא מצווה שעם ישראל כולו צווה בה, ולפי דבריך זה לא ייתכן, שהרי שהרי מי שזכה ליפול בחלקו רגש זה זכה ומי שלא-לא. בעל כורחנו חייבים אנו לומר שישנה דרך לכל אדם מישראל, גם למי שלא נפל בחלקו להאמין באופן אינטואיטיבי פנימי, להתוודע אל עולמה של האמונה. למרות ביקורתי זו על דבריך, אני חושב שיש בדבריך נקודת אמת שאנסה לבררה בהמשך.
האפשרות השניה העומדת בפנינו, האפשרות של אורי, היא שהאמונה ניתנת להוכחה שכלית במאת האחוזים, כמו נוסחה במתמטיקה ללא יכולת סתירה. ובאמת במהלך הדורות הועלו מאות רבות של הוכחות שכליות למציאות הבורא בקרב חכמי ישראל, כ"אמונות ודעות" לר' סעדיה גאון, הרמב"ם, "חובות הלבבות", ולהבדיל, גם בחכמי אומות העולם. אלא שכאן עולה שאלה, שאם כך הם פני הדברים ובאמת ההוכחה היא חד משמעית, היכן מקומה של הבחירה החופשית?
חברך, שלומי, יישב במקצת את השאלה והעמיד את הבחירה ביחס לאמונה כמשל לנכונות לבוא לסמינר. דהיינו, בנכונות לבוא ולהקשיב לאמת. ברצוני להוסיף על כך; בעידן הממוחשב של היום ישנה נטייה לתפוס את השכל ככלי טכני; כלי המסיק מסקנות על פי כללים קבועים מתוך נתונים שהועמדו לפניו, ממש כמו במחשב. אלא שהאדם אינו פועל כך, שכל האדם אינו מכונה טכנית אלא דבר חי שבמרכז החשיבה עומד ההגיון והיושר האישי של האדם שהוא שקובע את איכות תהליך החשיבה. ההוכחות בתחום האמונה פונות להגיון וליושר שבאדם, היושר וההגיון שבאדם קשורים לרצונו של האדם ולמעמדו המוסרי וממילא כשהאדם אינו רוצה וחפץ באמת שנאמרת בראיות אלה, הוא גם לא יראה את אותה אמת. כלומר, גם אם אכן ניתן להוכיח את האמונה בצורה שכלית בודאות גמורה, אין זה סותר את עיקרון הבחירה החופשית, כיוון שעדיין ביכולתו של האדם לבחור להתעלם מן האמת הזאת.

אך ישנה דרך אחרת שאמנם היא ארוכה יותר אך היא בבחינת 'דרך ארוכה שהיא קצרה' העדיפה על 'הדרך הקצרה שהיא באמת הארוכה'. במקום לנסות 'להוכיח' את ריבונו של עולם צריך ללמוד להיפגש אתו. הוכחה שכלית נצרכת אל דבר רחוק שלא נמצא מול עינינו שצריך להוכיח על פי סימנים חיצוניים שהוא נמצא "שם" מעבר הפרגוד. אבל הממלכה העליונה, הממלכה האלוקית הרי איננה נמצאת "שם" היא אתנו כאן, או ליתר דיוק אנחנו נמצאים אתה. ריבונו של עולם לא ברא את עולמו ועזבו ונשאר ללעוג לו מחוצה לו. רבש"ע מתגלה בעולמו ושוכן בעולמו. טביעות האצבעות של היוצר ממלאות את מרחביה של היצירה כולה. צריך רק לפתוח את העיניים וללמוד להיפגש אתם.
מעגלים על גבי מעגלים יש למלאכה של המפגש עם ריבונו של עולם.
ראשית, המעגל הראשוני של המפגש עם העולם הטבעי. בריאה כל כך מופלאה שעם כל גודלה והיקפה, על כל מרחבי הגלקסיות האדירים, לא איבדה את הדיוק המופלא שלה עד לרמה של חלקיקים וחלקיקי חלקיקים. האם בריאה זו אינה קוראת לנו לבקש לה מגמה ותוכן? הייתכן שכל ההרמוניה המופלאה הזאת היא תולדה אבסורדית של אקראיות סתמית?
האם זו "הוכחה" חיצונית? אם נלמד 'לחיות' את האמונה, אזי מתוך ההבנה שיש משמעות לעולם כולו, נוכל לתת משמעות לחיינו האישיים. ההתבוננות הזו תפגיש אותנו עם ריבונו של עולם במחשבותינו ומעשינו.
נמשיך הלאה אל עבר המעגל השני, המעגל ההיסטורי שעל אף העליות והמורדות שעוברות על ההיסטוריה האנושית היא לא איבדה את מהלך ההתעלות המתמיד שחורז אותה מראשיתה. למרות כל הביקורת שיש לנו על התרבות המערבית של היום לא נוכל להשוות אותה כלל לעולם האלילי ששרף את בניו ובנותיו באש. מה הוא אותו כוח הדוחף במעמקים את כל התהליכים ההיסטוריים ומקדם אותם כלפי מעלה, כוח פנימי שמכה באנושות ואומר לה 'גדל'? אנחנו רוצים ללמוד מהכוח הזה איך לגדל את נפשנו. ההתמודדויות האישיות שלנו מתקיימות על רקע האנושות כולה. לכן הכוח הזה קיים בקרבנו, ואנו רוצים לפתחו בתוכנו. חיפוש האמת האישית מתפתח מתוך קשר של הבנה והעמקה לכוח המשגיח על כל בני האדם, ואומר גם לכל אחד ואחת מאיתנו 'גדל'.
ואנחנו בני העם היהודי שרויים בתוך המעגל השלישי של ההתגלות האלוקית התגלות ה' בתוך עמו ישראל. אנו חלק מעם שמשום מה מתעקש לשרוד אלפי שנים אחרי שכבר התפוררה ממלכתו בניגוד גמור לכל כללי ההיסטוריה. עם שבמסירות נפש נשאר נאמן לאמונתו העתיקה ובאופן פלאי קם לתחייה אחרי אלפיים שנות גלות בדיוק כמו שחזו לו נביאיו. עם שבעצם קיומו מעיד שיש מהלך החורג הרבה מעבר לכל קנה מידה רציונלי וטבעי.
מה אומרת לנו "עדות" זו? איננו רוצים לחיות כעורכי דין המתאמצים כל חיינו להביא הוכחות ועדויות. ה"עדות" היא דרך חיים, מורשתנו הייחודית שדרכה אנו מוצאים את עצמנו. ככל שנרחיב יותר את המפגש עם ריבונו של עולם, דרך עם ישראל ותורת ישראל, ככל שנעמיק יותר ונבסס יותר את חיינו באמת – ככה גם נמצא את עצמנו חיים כך בשמחה ובלי תסכולים.
אם נעמיק ונלמד להקשיב אל נפשנו אל הגעגועים שבקרבנו ונטיית המוסר החי בתוכנו נוכל אולי להיפגש עם הקול האלוקי שבתוך נפשנו פנימה. זהו המעגל הרביעי.

לא גידי, אין בדברים אלו שמניתי לפניך רשימת ראיות למציאות הבורא. יש כאן ניסיון להתוות את ראשי הפרקים לדרך של בניין האמונה שלא על גבי הוכחה זו או אחרת אלא על בסיס השקפה כוללת בהסתכלות שלמה על החיים. למלאכה זו של מפגש עם רבש"ע קוראים: "לימוד אמונה", וככל לימוד הוא מצריך אורך רוח והתמדה. ככל שאדם לומד יותר ומעמיק יותר כך השקפת עולמו האמונית מתרחבת ואמונתו נהיית ודאית יותר ויותר. בדרך זו לא מוכיחים לאדם שיש שם בורא אלא האדם עצמו מתוודע בצורה פנימית לעובדה שהוא נתון בתוך מרחביה של הממלכה האלוקית, ממלכתו של הקב"ה. מובן מאליו שהתנאי המקדים למפגש עם ההסתכלות הזו הוא הרצון להתרומם מעל ההסתכלות החושית ולהיפגש עם הגודל ודבר זה תלוי בבחירתו של האדם.
אני יודע שהדברים שכתבתי אינם קלים להבנה, אך אני סומך עליך גידי ועל חבריך שתעמיקו ותכנסו בפתחים שניסיתי לפתוח לפניכם ובהערות הקצרות שלפניכם.
שלכם
דוד, חברים מקשיבים

התשובה לקוחה מתוך העלון השישי של חברים מקשיבים.
פרטים באתר:
www.makshivim.org.il