האם אפשר להיות אדם טוב גם בלי לקיים מצוות

שלום,
התנסחת בשאלתך "האם יתכן אדם טוב שאינו שומר תורה ומצוות", אני מניח שכוונתך אינה לאדם המאמין בקיומו של נותן התורה ומתוך בחירה מודעת בוחר בדרך של מרידה והפניית עורף, אלא לאדם שאינו נחשף מימיו לאמיתותה של תורה ולקשר בין הקב"ה לאנושות בכלל, ולוֹ בפרט, ובכל זאת דבק בטוב. אני בהחלט מבין היטב את שאלתך, אולם אני רוצה לעמוד על המינוח "טוב"- כמו בכל תחום אנו יכולים לדבר על "טוב" ועל "יותר טוב" ויותר טוב . . . – וכפי שתמיד אומרות האמהות תמיד צריך לשאוף ליותר ואין להסתפק ב- 95. אני מניח שכאשר את מדברת על טוב כוונתך היא לאדם שנוח עם הבריות ומיטיב לחברה. כמובן שלפי הגדרות כלליות אלה ניתן להיות אדם טוב אף ללא חשיפה לתורה (אולם חשוב לציין שהסיכון שאדם יפנה לרע גדול מהסיכוי שיבחר בטוב אנו מונעים ע"י יצרינו וללא רצון עז פעמים רבות ננהה אחריהם לרע- רק נפתח עיתון ונתוודע לכך). אלוקים עשה את האדם ישר- יש בעולם טוב ועל אף שלא תמיד יודע האדם מהיכן מגיע אותו טוב אם זכה ודבק בטוב זה- מה נעים חלקו. אולם מעבר למושג הטוב ישנו את מושג "השלמות" השלמות הוא מעבר לטוב- למעשה הוא מכיל את הטוב! אנו מאמינים שהקב"ה הוא הטוב המוחלט- והשאיפה להידבק בו ובמידותיו זו השאיפה לטוב "מה הוא רחום אף אתה . . . " וכמובן שלא ניתן להידבק במידותיו ללא המפגש עימו ועם תורתו. "הטוב" שניתן להגיע אליו ללא תורה הוא למעשה "העדר רע" אולם אין בו טוב עצמי, הוא אינו מיתקן ומשתכלל והוא אינו יכול להביא את האדם למחוזות החוצים את הבינוניות האנושית. אדם שאינו נחשף למימדי הרוח הוא אדם "מוגבל" שכן הוא אינו יודע להשתמש באוצרות הטמונים בו, אומנם לא ניתן לומר על אדם זה שהוא רע, שכן הוא אינו מזיק- אולם הוא מגבל ביכולתו להיות "טוב". כשם שאדם החנון בכישרונות מוזיקליים מעולים שאינו נחשף לעולם המוזיקה הוא "מוגבל" כיון שאינו מוציא את הטמון בו, כך אדם שלא נחשף לעולמות הרוח שבו הוא מוגבל. ניתן לתאר את האדם כאולם מלא חדרים- בכל חדר ישנו עולם מלא "טוב אמיתי" וכאשר האדם נכנס לחדר זה הוא מגלה את הטוב הטמון בו, אדם שאינו יודע כיצד להיכנס לחדרים אלה ואינו מכירם אינו אשם בכך, אולם הוא אינו יכול לגלות את הטוב הטמון בו בחדים אלה. המפגש עם התורה ועם המצוות מטרתו להפגיש את האדם עם הקב"ה ובמילים אחרות להפגיש את האדם עם "הטוב המוחלט" כאשר אדם נענה לקריאה זו הוא מגלה בתוך תוכו אוצרות טוב שאינם נדלים לעולם ובכך הוא משתכלל ונעשה טוב יותר מיום ליום!
"מה עם דני שהולך עם ציציות עד הרצפה מתנענע בתפילה ובכל זאת מרע לכולם? ומדוע כאשר אני מקיימת את מצוות התורה אינני מרגישה טובה יותר?" אני מניח שזו תהיה השאלה הבאה שתעלה במחשבתך, ולכן אקדים את התרופה. המפגש עם רבש"ע אינו הופך את האדם לטוב בן רגע, כשם ששיעור פסנתר אחד אינו הופך את האדם לבטהובן. המפגש עם דבר חושף את האדם לעולם חדש, וככל שהאדם מתחכך בעולם זה ומתפלש בו הוא נהפך להיות חלק ממנו. כשם ששפה מתחילה תמיד בקרטוע מה, אולם לאחר זמן הופכת להיות חלק מהותי מאישיותנו, כך כל מפגש עם עולם חדש מתחיל במפגש חיצוני שאינו מוליד דבר אולם עם הזמן נהפך להיות חדר נוסף באדם.
אין זה המקום לדון בטעמי כל מצווה, אולם אדם המאמין בתורה, חייב להאמין שכל מצווה בונה באדם קומה נוספת של טוב וחושפת בו חדר נוסף!

המון טוב ואור, ומקווה שדברי הובנו
נדב, חברים מקשיבים