שלום.
כתוב בגמרא או במשנה (סליחה, אני לא זוכרת בדיוק איפה..) שהגאולה תבוא בזמן שיהיה חוצפה, שיהיה זלזול כלפי ההורים, ומתואר שם עוד כל מיני תיאורים נוראים … אני לא מבינה מדוע הגאולה תגיע בדור שיש כל כך הרבה דברים כאלה? חוץ מזה ישנו העניין הזה של ירידת הדורות, אז לכאורה זה נראה ההפך שיש התרחקות מהקב"ה, דור שלא עושה מה שהקב"ה רוצה. אז איך דווקא בזמן שכזה תהיה הגאולה?
תודה רבה,
אוסנת
שלום אוסנת, שאלת שאלה יפה.
המקור של המשנה הוא בסוף מסכת 'סוטה'. שם באמת מתוארים דברים קשים, חלקם קשורים להתנהגות של הדור, וחלקם מדברים על תופעות שלא קשורים לדור ולהתנהגותו.
כדי להסביר איך יתכן שבדור כזה תבוא גאולה אנחנו צריכים לעמוד על התהליך הפנימי שגורם לכל החוצפה והזלזול שהזכרת.
הרב קוק באחד המאמרים המפורסמים שלו, שנקרא מאמר 'הדור', מצביע מצד אחד על הכפירה, החוצפה והזלזול שהזכרת, הקיימים בדורות האחרונים, ומצד שני על רמת המוסר שעולה.
יותר ויותר אנחנו שומעים על תביעות להומניות – דהיינו לאהבת כל האדם ולא משנה אם הוא יהודי או גוי, תביעות לצדק חברתי, תביעה שהתבטאה למשל בדביקות הקיצונית בדמוקרטיה ובזכויות הפרט וכדו', ובאופן כללי תביעות לתיקון כל הדברים הקיימים כבר שהתקלקלו וצריכים תיקון.
הוא מזכיר את העובדה שאם נסתכל נראה שבראשן של הרבה תנועות כמו הקומוניזם, הסוציאליזם וכדו' עמדו יהודים, ואלו היו תנועות שהוקמו במטרה ובניסיון לתקן את החברה.
הוא מכנה שם את הדור הזה 'דור שכולו תימהון'. כלומר זה דור מלא תמיהות, דור מבולבל שלא כל כך ברור לעצמו מיהו ומהו. וחוץ מזה גם כל מי שמסתכל עליו מתמלא בתימהון כיון שמצד אחד הוא כל כך טוב ומצד שני הוא כל כך רע.
איך מישבים את הסתירה הזאת, מצד אחד כפירה ופריקת עול, מצד שני רצון גדול לתיקון אמיתי של תופעות וחברות?
הרב קוק מסביר שם שכל הכפירה והזלזול הזה נובע ממקור טוב וטהור מאוד.
הוא מסביר שם שאחרי 2000 שנות גלות, ב"ה עם ישראל התעורר לתחייה והוא רוצה לשוב לארצו ולעצמו. ב – 2000 השנים האלה הוא נרדף, הושפל, נדד ממקום למקום ובקיצור סבל לא מעט.
כל הצרות האלה ביגרו אותו מאוד. הצרות האלה דחפו אותו לרצות לחזור לארצו, והצרות האלה גם גרמו לו שהוא לא מסוגל ולא מוכן יותר להתכופף בפני שום דבר. הוא רוצה לחזור לחיים מלאים שאין בהם שום הגבלה חיצונית.
דור כזה מלא מרץ ורצון לחיות מוכן יהיה למסור את הנפש בייבוש ביצות, במלחמות ובעוד כל מיני תופעות והתמודדויות שיעמדו בפניו בדרך שלו לשוב לארץ.
כל דבר מגביל שנראה לדור הזה שבא לחנוק אותו הוא ימאס בו ויבעט בו. אחד מאותם דברים שנראים לו חונקים, זו התורה. כן, התורה!
ולמה התורה נראית חונקת? התשובה היא, כיון שבמשך כל שנות הגלות הארוכה הזו, לא היתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא או משטרה, כלכלה, חקלאות או כל דבר לאומי אחר. אלפי שנים שהחלקים הלאומיים שבתורה הוזנחו ולא קיבלו יחס.
כמעט ולא נכתבו ספרים בנושאים האלה, גם גדולי הרבנים לא כתבו תשובות בנושאים האלה כיון שלא נשאלו שאלות כאלה. בקיצור, לא נגעו בחלק הזה שבתורה והוא הוזנח. במקום זה עסקו כל הזמן בשאלות פרטיות, הלכתיות. החלק ההלכתי שבתורה התפתח מאוד כל השנים האלה.
כשהדור הזה המלא חיים חוזר לארץ ולחיים שלו, הוא מרגיש שהתורה קטנה מדי בשביל הבניין שאותו הוא רוצה לבנות. התורה מבחינתו עוסקת רק בהלכות ואין לה מה להגיד בעניינים כלליים ולכן הוא בועט בכל התורה והמסורת או בעצם בכל מה שהוא קיבל מאבותיו, ושמבחינתם זה דבר קדוש שאין לזוז ממנו.
זה הגורם הפנימי לכפירה ולזלזול בתורה ובמצוות, או בעצם בכל דבר ישן ומסורתי שאותו מייצג דור ההורים.
אין ספק שהכפירה הזו היא דבר רע והיא צריכה להיעלם, אך המקור שלה הוא טוב. ולכן הרב קוק קורא לדור הזה (על פי הזוהר הקדוש) 'טוב מבפנים ורע מבחוץ'.
עכשיו ממילא הכול ברור. כל הכפירה הזו נובעת דווקא מהגדלות והבגרות המיוחדת של הדור הזה, שעדיין יש לו המון מה להתבגר. (חלק מההתבגרות שלו בין היתר הוא ללמוד איך התורה בעצם בכלל לא סותרת את החיים. אנחנו לא נעסוק בזה כאן).
לכן דווקא בדור כזה מלא חיים ורצון להיגאל מתאים שתבוא הגאולה, אפילו שנלווים לרצון הזה הרבה תופעות לוואי שליליות.
וגם לְמַה שהזכרת ביחס לירידת הדורות, הרב קוק שם מתייחס ואומר שבאמת הדור הזה גדול יותר מכל הדורות שקדמו לו וככל שהדור מאוחר יותר הוא גדול ובוגר יותר.
ומה שמפורסם ביחס לירידת הדורות זה רק מצד זה שלא נמצא אנשים פרטיים חכמים וצדיקים כל כך כמו בדורות הקודמים.
למשל, לעולם לא נמצא עוד אדם גדול כמו רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי וכדו', אך הדור שלנו, כְּדוֹר, גדול יותר אפילו מהדור של רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי.
כל טוב
אריה, 'חברים מקשיבים'