אני האמנתי בקב"ה. "האמנתי" אני אומרת כי פתאום הכל התמוטט לי. אני מנסה להבין הכל מחדש, אז רציתי לשאול על הנקודה הספציפית הזאת. התנ"ך אמור להיות בשבילנו לא סתם ספר היסטוריה. כל מורה לתורה מאז שאני זוכרת את עצמי אומר לנו את המשפט הזה. והם צודקים. התנ"ך אמור להיות הרבה יותר מזה. הוא היסוד לכל הדת שלנו, לכל הקשר שלנו עם אלוהים בזמנינו. התנ"ך הוא הספר הנצחי, המוסרי והכי צודק שרק יכול להיות קיים, ובגלל שזה האמת, אני גם אקיים את מה שמצווה עלי שם. אבל פתחתי את התנ"ך, וגיליתי שם דברים אחרים לגמרי. בוא ניקח לדוגמא את דברים פרק י"ג. כתוב שם: "כי יקום בקרבך נביא, או חולם חלום… לא תשמע אל דברי הנביא… כי מנסה ה' אלוקיכם אותכם…." עד כאן הכל טוב ונכון. אבל מה הפסוק הבא אומר? "והנביא או חולם החלום ההוא יומת!" יומת? בפסוקים הבאים מצווה עלינו הכתוב "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר: לכה ונעבדה אלוהים אחרים …. לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול… כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת. כי ביקש להדיחך…." סוף ציטוט. האנשים הכי קרובים אליך: הבן, הבת, חבר שלך חושבים אחרת ממך, ואפילו מנסים להפיל אותך לדרך רעה. ומתוך התנ"ך המוסרי שלנו מה אתה אמור ללמוד? הרבה סבלנות וסובלנות כלפיו… לא סתם לא לקבל את הדברים שלו אלא אתה אמור לא לרחם ולא לחוס ולא ולא ולא. ולהרוג אותו. להרוג! ולא סתם להרוג, אלא אחר כך כל העם סוקל אותו באבנים. ואתה במו ידייך אמור להרוג אותו "בראשונה"! אז ככה אני צריכה להתנהג? ספר מוסרי?
שלום!
קודם כל, אין צורך להבהל מכל שאלה שמתעוררת ומיד לומר: "הכל התמוטט". כל התורה שבעל-פה מורכבת מקושיות ותירוצים, שאלות ותשובות, בעיות ופתרונות, והן אלו שמביאות את האדם להתפתחות רוחנית תורנית. טבעי לשאול שאלות, הכרחי לשאול שאלות. לא הכל פשוט וברור. אדם שלא שואל שאלות נשאר בהבנות משובשות, שהן יכולות להצטבר ולהתעצם למימדים ענקיים ועשויות להיווצר תוצאות הרות אסון. כשלאדם יש קושיה מסויימת, עליו להשתדל לפתור אותה על-מנת שהעניינים יתבררו באופן מזוקק ובהיר. כך עשו התנאים, כך עשו האמוראים, כך עשו הראשונים וכך עשו האחרונים. נלך אנו בדרכי רבותינו וכך נצליח להתמודד עם הקשיים. העיקר הוא לזכור שמקושיות לא נשברים. גם בעלי התוספות (ממפרשי הגמרא) לפעמים נשארו ב"צריך עיון" על הגמרא, ובכל זאת המשיכו לכתוב את התוספות הבא…
הערה מקדימה נוספת – לא סוקלים את האדם לאחר שנהרג, אלא זהו האמצעי להריגתו. אם לא נהרג ע"י העדים בסקילה הראשונה אז באים כל העם וסוקלים אותו (עי' בסנהדרין דף מ"ה עמוד א').
חז"ל מדגישים רבות שיש להתיחס אל הנהרג באופן מכובד ומתחשב, על-מנת שיסבול כמה שפחות ולא יתבזה כל כך. מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" לומדים חז"ל: "ברור לו מיתה יפה" (שם), כך שמי שחייב מיתה ימות בלי יסורים ובלי בושה יתירה.
לגופו של עניין, נקודת המוצא שלך היא נכונה ביותר, התורה היא הספר המוסרי ביותר שקיים עלי אדמות. עכשיו אנו צריכים להבין כיצד מה שכתוב בתורה מסתדר עם הנחת-יסוד זאת.
יש להבין שלא כל מה שנראה בעינינו מוסרי, הוא דוקא המוסר האמיתי. אתן דוגמא דוקא מהצד השני. בעולם קיים מושג הנקרא "המתת חסד". אדם סובל מיסורים קשים והרופאים נלאו לחפש תרופה למחלתו. העולם אומר – נהרוג אותו כדי שיפסיק לסבול. התורה אומרת – רצח! לגדוע חיים של אדם כשנשמתו ממשיכה לשכון בקרבו זהו אינו חסד כלל וכלל! זהו עיוות נוראי של המושג "חסד"! רק מי שלא יכול לרדת לעומק משמעות החיים ומטרת האדם בעולם יכול להגיע לטעות נוראית זו. רק מי שלא מאמין שלכל אחד יש יעוד מסויים בכל מצב שנמצא בו, יכול לטעות כך. אותה שגיאה מצויה גם בהפלת עוברים, שחלק גדול מהעולם כבר הבין שזו שחיתות מוסרית ככל רצח אחר.
מכל זה ניתן לראות שהקב"ה הוא היחיד בעל הקריטריונים המדוייקים ביותר למושג החסד. על-מנת שנוכל להבין מהי המוסריות הנכונה נצטרך לעיין בתורה המלמדת אותנו מוסריות מה היא.
האמת היא שהמהר"ל כבר ענה על שאלתך וכתב (ב"נתיבות עולם" נתיב גמילות חסדים פרק א', וב"תפארת ישראל" פרק כ') שאם כל העולם היה מתנהג כשורה לא היה צורך בדינים ועונשים, משום שכל מהותה של התורה הוא חסד, כפי שהזכרת. אך מכיון שישנם אנשים חוטאים והמציאות אינה שלמה, יש צורך במיתות ועונשים. "לכך אף אם נזכר בתורה ד' מיתות ומלקות וכמה עונשים, הכל כדי שיהיה סוף טוב כאשר הרע מסולק מן העולם על ידי מיתות בית דין ושאר עונשים, ותכלית שלהם הם להעלות על העולם הטוב ולהסיר הרע ויהיה חוזר הכל אל הטוב".
כלומר תפקיד ההריגה של בית הדין הוא דוקא להרבות את הטוב והחסד, להוסיף מוסר תקין וצודק לחברה האנושית הבריאה. המחשבה שההפך הוא הנכון היא בלתי מוסרית! ישנה מצווה "ובערת הרע מקרבך" הכוללת בתוכה ארבע מיתות בית דין. אם לא נבער את הרע באופן שביאר לנו הקב"ה בתורתו, נגיע למצב של חוסר מוסריות שישרור בעולם. אנו נדרשים להעלות את הסתכלותנו מעבר למצב העכשוי בו אנו רואים אדם נהרג, דבר שנראה לכאורה לראות עינינו בלתי מוסרי, ולהבין שהריגתו מאפשרת את השלטתו של הטוב והצדק בעולם.
משל לרופא שנאלץ לכרות את רגלו של החולה כדי להציל את חייו. אם נביט על מעשה הכריתה באופן פרטני מבלי להתבונן על התמונה הכוללת, נבחין במעשה רע ומושחת! איזו אכזריות ישנה לרופא הכורת רגלי אנשים! אך האמת לאמיתה היא שהרופא עושה את המעשה הנכון ביותר מבחינה מוסרית, מכיון שכך מציל את חייו של החולה.
המשיכי להתחזק באמונתך, המשיכי לשאול שאלות המעוררות אצלך תמיהות, אל תבהלי מקושיות שאין לך תשובות אליהן ובעז"ה תצליחי לבנות את עולמך האמוני והרוחני.
בהצלחה!
איתי, חברים מקשיבים
