האם יש לנו כמה תורות?

שלום רב.
השאלה שלך היא שאלה חשובה, שאלה אמיתית מאד, הנובעת מרצונות גדולים, של חיפוש קיום רצון ה', בירור מה ה' רוצה לאתנו, וכיצד אנו מסוגלים לקדם את המציאות, ולכך אני שמח שאת מעלה את השאלה הזו, מתוך הכנות שבך, ומפנה אותה למעלה, אם כי אינני בטוח שהפנית אותה מספיק למעלה, שכן אולי צריך שאותה שאלה תגיע אל האנשים הגדולים, אלו הת"ח שירגישו עד כמה אנו רוצים את האחדות הזו של התורה ושל ההוראה, ותביעה זו מתוך העם היא תקדם את הדברים להקמת גוף משותף, וחזרה לפסיקה משותפת ואחדותית בעם ישראל.

אכן הפסיקות השונות אשר התרגלנו אליהן בכל ימי שהותנו בגלות, הן דבר לא טוב, דבר שראוי שיחלוף מן העולם, אלא שנראה שעדיין לא הגענו אל המצב שבו המציאות הזו תוכל להשתנות.
בדורות עברו, לפני הגלות היתה סנהדרין בעם ישראל, אשר כל גדולי ישראל היו שותפים בה. הסנהדרין היתה מעלה את הדברים לבירור ולפסיקה, והבירור הזה היה מגיע אל פסיקה חד משמעית ואחידה בעם ישראל. הדיון עצמו כלל חילוקי דעות וזה היה טוב כמובן, כי כך מתלבנת הסוגיא לכל צדדיה, אבל מה שהיה עוד יותר טוב היה הפסיקה האחידה. במצב זה של פסיקת הסנהדרין כל גדולי ישראל וכל ישראל היו מחוייבים לפסיקה זו ואסור היה לת"ח להורות כנגד הסנהדרין.
אמנם שנים רבות היו עם ישראל בגלות, והירידה לגלות היתה גם במשמעותה שהתורה התפרסה על מקומות רבים, ארצות שונות, והתפתחו דרכים שונות בתורה, במצב זה בכל מקום ומקום התפתחה תורה שלמה, דרך שלמה של בירור התורה, דרך שלמה של פסיקה.
אמנם לאחר שזכינו לקיבוץ גלויות, ומכל קצוות העולם הגיעו עם ישראל, והתלכדו בארץ, ממילא החלוקות האלו גרמו לכך שהתורה עצמה תיראה כהרבה תורות, ומתוך הרגשה זו, באה תביעה לאחד את התורה, לגרום לפסיקה מאוחדת, מנהגים מאוחדים.

אמנם חשוב מאוד להדגיש שגם במצב הנוכחי שיש דעות שונות, לא מדובר ב"כמה תורות" חלילה. חשוב לראות את הדברים בראיה חיובית, לנסות לראות את המאוחד בין כל הציבורים, לזכור שהמחלוקות הן בענפים ולא בשורשים, שאילו בשורשים אנו מאוחדים לגמרי, אנו כולם מנסים ללכת אל אותו המקום, השאיפות שלנו הן מתאימות ולכן החלוקות פחות משמעותיות, אמנם גם אותן צריך לפתור, אך לזכור שהעיקר הוא האחדות, האחדות בהכרת היעוד המשותף וביסודות המשותפים, בתרי"ג המצוות ובעיקרי האמונה. המחלוקות הם בפרטים או בסיטואציות מורכבות של התנגשויות בין ערכים, ועל דבר זה לשים את הדגש בהסתכלות שלנו וממילא ביחס שלנו. בכך נגרום לתחושה שיש תורה אחת, תורה שאמנם בשלבים מעשיים לא מעטים ישנה מחלוקת אך זה בענפים ובעיקר אין מחלוקת, בעיקר כולנו ביחד והתורה היא אחת.
ראי על כך בהרחבה: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=46558

בודאי שחשוב שתהיה סנהדרין לעם ישראל, והבעיה שאת מעלה הסנהדרין אמורה לפתור אותה, אלא שעדיין לא זכינו לכך, בהתקדמות של עם ישראל ישנם שלבים, וכל עוד שלא הגיע השלב, עדיין המציאות לא בשלה לכך, אנו צריכים "לסבול" מכך ולהרגיש כל הזמן שהמציאות שאנו נמצאים בה היא עדיין לא אידאלית, עדיין צריכה את התיקון שלה.

לכן קמו כמה רבנים וניסו לחדש את הסמיכה, כך היה בזמנו של רבי יוסף קארו ואף בדורנו ישנו גוף הפועל לחידוש הסנהדרין. אלא שכל עוד המציאות לא מוכנה לכך, לא זוכים תהליכים אלו לקבל תאוצה רצינית והשפעה על עולם התורה ועל עולם ההלכה.

אך אני מאמין שהתביעה שלנו, ככל שהיא תהיה יותר חד משמעית, יותר בהירה, עד כמה אנו רוצים להתקדם הלאה, עד כמה אנו רוצים כבר את האחדות בעולם התורה, ובעולם הפסיקה, ממילא הדברים האלו ישפיעו ויקדמו את התהליכים לקראת התיקות שלהם. לכן חשוב שלמרות מה שאכתוב בהמשך, שהשאלה הזו תהיה כיוון של דרישה למעלה, כיוון של רצון לשנות את המציאות ושל תביעה אמיתית, עם כוחות רבים שידחפו להתקדמות של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

כל עוד אין סנהדרין, אשר יושבים יחד ודנים ביניהם ולבסוף מכריעים על פי הרוב, בהכרעה כללית על כל עם ישראל, לא תהיה מציאות של אפשרות לאחדות בפסיקה או בהנהגה של עם ישראל.
המציאות הזו לא תהיה לא בגלל שכל אחד לא מאמין בשני או בגלל שהוא חושב שרק הוא הצודק, אלא בגלל שזה התפקיד של הת"ח בעם ישראל, ושל מורי ההלכה, להוביל את העם, להוביל לפי המצב שבו הוא נמצא, לפי מה שהמציאות כעת צריכה.
במצב כיום יש חשיבות גדולה מאד לשמירת המסורת של כל הדורות, יש חשיבות גדולה, לכך שכל ציבור וציבור בעם ישראל יחזיק בכל כוחו במיוחדות שלו, בדרך שלו בתורה וימשיך עם זה הלאה, לשאוף להתקדם בעבודת ה'.
צריך לדעת שכל עוד שהמציאות לא מוכנה לשלב הבא, נסיון לפתור את הבעיה באופנים לא אמיתיים, לא רק שלא יצליח אלא גם הוא עלול להזיק, הוא עלול לגרום לרבים לעזוב את המסורת שאליה הם היו קשורים, לזרות בלבול בעם ישראל ובציבורים רבים לגרום לתוהו ובוהו ממש.
לכן חשוב שכל אחד יחזיק בדרך שלו, במסורת שלו ויפתח אותה, בכך יחדיר אותה לכל הציבור הקשור אליו, ויקרב את הציבור אל ה', בדרך המתאימה לו בשלב זה של עם ישראל.

אמנם ההבנה של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" היא חשובה מאד בשלב זה, היא חשובה שהיא צריכה לגרום לנו להבין שהדרכה זו שלכל אחד יש את התורה שלו, את הדרך שלו, ולכל ציבור יש את המורה הוראה שלו, היא שלב ביניים, שלב הנדרש מהמציאות וחשוב לפתח אותו אך אסור לשקוע בו, אסור להפוך את המצב הזה להיות המצב האידאלי, אלא צריך להמשיך לשאוף לתיקון, לישאוף לאחדות האמיתית שבה כל הכוחות האלו יבואו לידי ביטוי, והאחדות הזו לא תבטל כוחות אלא רק תאסוף אותם ותופיע את כל אותם הכוחות בצורה שלמה יותר.

היו בעם ישראל בדור האחרון כמה ת"ח שניסו לגרום לאחדות בכל מיני מערכות, ניסו לאחד בדרכים לא אמיתיות מספיק, לא שורשיות מספיק והרעיונות שלהם לא הציליחו.
אני מאמין שמתוך התביעה הזו שלא תראה התורה כתורות רבות, באמת נדחוף את האחדות האמיתית בעם ישראל, נזכה להגיע לשלב הבא שבו האחדות תופיע מתוך הרמוניה ומתוך שלמות ובכך כל עם ישראל ירוויח ויתקדם עוד צעדים חשובים לקראת הגאולה השלמה.

בשלב זה כל עוד שלא הגענו למצב האידאלי חשוב מאד ההדרכה של חז"ל "עשה לך רב" שתוביל אותנו לא להחליט על רב מסויים שהוא לא צודק ועל רב אחר שהוא הצודק, אלא להסתכלות שזו הדרכת ה' אותנו שאנו נלך בדרך המתאימה לנו בדרך המיוחדת לנו, ובכך נתרום את חלקנו בעם ישראל באופן הנכון ביותר, נופיע את האות שלנו בתורה בצורה הטובה ביותר, ובכך מתוך כל הדרכים האלו, ומתוך כל הבירורים האלו נגיע לאחדות האמיתית המצופה כל כך.

אסיים בתפילה שנזכה לגאולה שלמה ולאחדות גדולה בעם ישראל
בברכה
יצחק.