האם להפסיק את הצביעות ולהפסיק לקרוא לעצמי דתי?

שלום לך.
העברנו את שאלתך לכמה משיבים.
חיים טובים!

[תשובה א]: שלום.
שאלת – האם להפסיק את הצביעות ולקרוא לעצמך דתי?
אני רוצה להציע לך עצה.
[תעזוב את ההגדרות!]
אל תקרא לעצמך לא 'דתי' ולא 'חילוני'. הבעיה בהגדרות האלו היא שהן עושות את החיים 'שחור לבן', בעוד שלאמיתו של דבר יש אינסוף דרגות.ביהדות זה לא "או הכל או כלום" – או שאני לגמרי עם ה', או בכלל לא. ה' שמח על כל מעשה טוב שאדם עושה, ומצטער על כל מעשה לא טוב. יש הרבה שבילים בין לבין, שבעצם כל אחד נמצא באחד מהם. גם היהודי שחושב שהוא הכי רחוק – הוא באמת לא, וגם ליהודי שנראה הכי צדיק – יש מה להתקדם.
ברור שהשאיפה של כל אחד (גם אם הוא לא מודה בזה כרגע) היא להיות אדם טוב – גם עם בני אדם אחרים, וגם עם ה'. אבל אנחנו לא מושלמים, ויש תקופות טובות ויש תקופות חלשות.

[אז בשביל מה הכיפה?]
[הכיפה אומרת: אני מאמין בה'. אולי יש כמה 'בעיות' בינינו, אבל לא בשביל זה אני אעזוב לגמרי.
אולי לא רואים כל כך את הכיפה בין כל הקוצים, אבל העיקר שאני עצמי יודע שהיא נמצאת שם. ואני לא מתבייש לשים אותה, ולהגיד בזה לכל מי שכן מצליח לראות אותה – שאני מאמין, שאני חלק מהיהדות ולא שכחתי אותה לגמרי, לא שכחתי שיש לי אבא שבשמים.
הכיפה אומרת שאני לא לבד בעולם. יש מישהו מעלי. מישהו שאוהב אותי ומשגיח עלי, גם כשקשה לי ואני לא מבין למה קורים לי דברים רעים. אני מזכיר לעצמי שיש עוד מישהו חשוב מאוד בעולם, למרות שבעין שלנו לא רואים אותו – וזה ה'.

[תחשוב לעצמך]: מי אני? מי אתה? למה נולדנו? מה בכלל אנו עושים בעולם הזה?. אחי, האם אתה חש שכל כולך- גוש של חומרים בלולים זה בזה? [אתה] רובוט משוכלל? בהמה משוכללת? או שיש לך איזשהו עולם רוחני כלשהו? עולם רוחני של רצונות גדולים, כמו להשפיע טוב לאחרים? רגשות נעלים של התעלות רוחנית אחרי מעשה טוב או תפילה חזקה? אני חושב שאדם שטעם פעם אחת בחייו תפילה אחת אמיתית, כנה, יודע על מה אני מדבר. כעת על האדם להחליט מה העיקר בו? האם הצד הבהמי שבו? שדואג רק לבטנו? או העיקר, גם אם זה לא מתבטא כל היום, הוא הנשמה שבו, הרוחניות העמוקה שבו, הצד של הנתינה לאחר שבו.
אתה ודאי מכיר את המאמר "יש שישים ריבוא אותיות לתורה, ויש שישים נשמות בעם ישראל". מעבר להשוואה חיצונית בין המספרים, יש פה עומק נפלא. כשם שיש 60 ריבוא אותיות לתורה, ולכל אות יש תפקיד מסוים, מקום מיוחד, וספר תורה שחסרה בו אות אחת פסול! לא משנה איזו אות חסרה, בין היא ה"א" של אנוכי ה', ובין אם זה ה"ל" של אלופי עשו. (אגב, בס"ת אין 60 ריבוא אותיות, יש הרבה פחות! דבר המראה שכל עניין אמרה זו הוא הנמשל). אנו בונים את הספר תורה של ה'. מה שרואים פה שיש לכל אחד מעמנו, גם לך ולי, מקום, אות, בספר תורה. בקיצור: לא נבראנו סתם! ה' רוצה אותי ואותך בעולם, יש לנו פה מטרה מדויקת. שהיא, שנבטא את האות שלנו, את ייחודינו האישי בעולם. ביטוי אישי הוא לא מוחצן, הוא פנימי. פיתוח ה"אני", האישיות שלי, האופי, התכונות, שנוצרו בצורה מיוחדת ומדויקת בתוכי, על מנת שאהיה "אני" עמוק ואמיתי בתוך היעוד הכללי של העם שלי.
אתה צודק, יש הרבה שהולכים אחר הצד הבהמי שלהם. מבחוץ זה נראה מאוד מגרה, הם מחייכים ושמחים, ועושים חיים. אך נראה לי שיש פה פספוס עצום. כואב, אבל הם חיים סתם. ללא מטרה, חבל. אין להם מטרה לחיים, הם "סוחבים" מיום ליום שאחריו, מנסים למצוא חידושים, סיפוקי תאווה המשכיחים את הריק שיש בליבם. יש לנו בחירה, אתה יכול לבחור ליהנות מבחוץ, ולחיות ריקנות בעומק, או ליהנות ולחוש סיפוק בפנים, וגם בחוץ. לגרום לנו ליהנות ולחוש סיפוק מהמצוות, דורש עבודת מחשבה, אך מגיעים לזה, וזה משתלם.
למה לא לרקוד על 2 החתונות? איך אפשר בכלל? אם אתה מאמין במטרתך, איך אתה יכול לחיות כמו אחד שלא מאמין. אדם כזה משקר, לעצמו! יתכן שהוא עדיין לא התבגר, והוא מצליח לרמות את עצמו, נשאר לי רק לאחל לאדם כזה, שיתעורר כבר.
אחי, איני אומר שבבת אחת נעזוב את הכול ונחנוק את עצמנו בהתנזרות מהכול. זו עצת היצר שרוצה להפילנו בייאוש. לדעתי, עלינו לשאוף להגיע לשיא, ולהעמיק לעצמנו את התפיסה שלנו, אך לצעוד לאט, להתגבר על עוד דבר ועוד דבר, לעלות בהתמדה, ללא ויתורים.
אתה לא צבוע. החיים אם לא שחור לבן ובכלל זה גם עבודת ה'.
כל טוב,
צוות "חברים מקשיבים".
yaakov@makshivim.org.il

תשובה ב: שלום! במכתבך העלית בעיה כללית ובעיה פרטית. הבעיה הכללית היא היחס אל ה', אל תורתו ואל מצוותיו. עם זה יש דרכים להתמודד, וכדאי מאוד לעשות זאת. יש ספרים באמונה שנכתבו בסגנון של בני נוער , יש סמינריונים ויש אנשי אמונה שאפשר לשוחח איתם (זה הטוב ביותר). גם אלינו אפשר לצלצל כדי לשוחח וכן לקרוא באתר התכתבויות שלנו בנושאים שהעלית. מי שמתעצל – מפסיד. מי שמשקיע – מרוויח לכל החיים. הוא מגובש, חזק וחכם.
בנושא הפרטי לא ממש הבנו במה מדובר. על שמיעת מוזיקה בספירת העומר ובימי בין המצרים? בזה יש הרבה אנשים שמחמירים מחוסר ידיעה. הכי טוב שבינתיים תעסוק בעיקר בבירור יסודות האמונה, ובעוד תשעה חודשים נדבר על הלכות ספירת העומר.
להתראות,
טל, חברים מקשיבים.
tal@makshivim.org.il