שלום ותודה מראש על הרצון להקשיב ולעזור.
אני עכשיו נמצאת בשירות לאומי וחווה תסכול מתמשך, מכיוון שאני מרגישה שהתפקיד לא תואם ליכולות שלי.
קשה לי מאד לעזוב גם בגלל הפחד שאני לא אצליח למצוא שירות בצורה נכונה שכן יהיה תואם את היכולות שלי, וגם כי אני חוששת מתגובות התלמידים.
האם כדי לגמור את חצי שנה האחרונה ולעשות בשנה השנייה מה שיותר מתאים לי או לעזוב כבר עכשיו? אני נורא מבולבלת.
תודה רבה:)
שלום לך!
ראשית, כל הכבוד על האומץ להסתכל על המציאות בעיניים ולומר שהיא לא טובה לך.
כשאנחנו מגיעים לשירות הלאומי, אנחנו באים עם רצון לתת, להכיר מסגרת חדשה, חברות חדשות, להיות עצמאיות ובכלל להכיר את עצמנו לעומק מבחינה אישית.
השינויים לפעמים יכולים להביא לנו אתגרים אבל בכללי היא אמורה להיות שנה כיפית ומיוחדת.
לכן, כשמרגישים שהתפקיד שאנחנו עושים בשירות "קטן" עלינו או דווקא "גדול" מידי, סוחט אותנו ומשאיר אותנו ללא אנרגיות ובאופן כללי לא מספק, זה מתסכל מאוד מאוד.
הרי בילינו בסיירות. שאלנו, חקרנו, התלבטנו. איך זה קרה? ומה עושים עכשיו?
הפחד משינוי הוא מובן. הרי רק לפני חצי שנה, עשינו שינוי ענק ויצאנו מהבית. עזבנו את החברה המוכרת, התרגלנו לחוקים חדשים מבחינת חיי חברה וסדר יום. עוד פעם להתחיל מחדש? אנחנו זוכרים כמה קשה היה למצוא מה שמצאנו. מי אמר שבחוץ מחכה תפקיד יותר טוב? אולי הפרישה הזו תשאיר אותנו בבית בסוף, ללא חברות, ללא מסגרת וללא פתרון?
ככל שאנחנו נמצאים יותר ויותר בתפקיד לא מתאים, החשש הוא גם שאולי אנחנו מדמיינים שיש תפקיד טוב יותר. אולי גם כשנמצא משהו, שוב נתאכזב ממנו בסוף אבל לא תהיה לנו ברירה?
רשמת שאת חוששת מתגובות התלמידים. אילו תגובות? האם מדובר בכעס? תחושת נטישה? נראה שאת קשורה לאותם ילדים שאת עובדת איתם, למרות תחושת התסכול מהתפקיד. הם חשובים לך, ואת לא רוצה לפגוע בהם. מצד שני, האם באמת אין תפקיד יותר טוב באותה מסגרת? אולי בעצם אפשר להגדיל ראש ולהיות משמעותית יותר באותו תפקיד (כן, זה נדיר אבל אפשרי)? אולי יש תקן אחר נוסף שלא אויש השנה, מדויק ומתאים עבורך באותה מסגרת ואינך יודעת?
לכן, מציעה לך בשלב ראשון להתייעץ עם דמות בוגרת ושקולה שאת סומכת עליה. אולי אחת שכבר הייתה בשירות לאומי (ואולי אפילו החליפה בעצמה שירות) ולדבר איתה. זה יכול להיות אחד ההורים, דודים, אחות גדולה, מדריכה. ביחד תוכלי לדון איתה במה שמפריע לך בתפקיד הנוכחי, לבדוק אולי מה טוב בו, מה המשמעות של עזיבת התפקיד עכשיו ולחשוב מה עושים.
חשוב לשבת עם עצמך ערב אחד ולשאול את עצמך-מה אני רוצה לעשות? איזה תפקיד כן תואם את היכולות שלי? זה מעולה לדעת מה לא מתאים, אבל חשוב לא פחות לדעת לאן מועדות פנינו, ומה אנחנו כן מחפשים בעתיד. שאלה שתלווה אותך לא רק בשירות הלאומי אלא בלימודים עתידיים, מציאת עבודה, בן זוג ועוד. אנחנו לא סתם בורחים אל הלא נודע, אלא זו דרך. אנחנו יוצאים ממקום אחד במטרה להגיע למקום אחר ואת זה צריך לתכנן ולברר.
אפשר במקביל לברר מול הרכזת אם יש תפקיד נוסף במקום בו את נמצאת שהוא יותר מתאים? זה יכול להיות בסגנון שלא שקלת בכלל, כי חשבת שאת לא מתאימה או שאת לא יכולה. עכשיו, אחרי שנקודת מבטך השתנתה, יכול להיות שתרצי בו ותוכלי לבקש לעבור אליו.
וכמובן, שאפשר לברר דרך החברות מהעבר שנמצאות במקומות שונים, אולי אצלן יש תפקיד טוב ומתאים?
צעד נוסף שאפשר לבדוק הוא הרחבת התפקיד הנוכחי באופן שיהיה תואם את היכולות שלך. אפשר גם, *רק* במידה ויש לך זמן, לחפש תפקיד נוסף משמעותי יותר במקום שלך שייתן לך את הביטוי האישי שאת צריכה, וייתן את הסיפוק החסר בתפקיד הנוכחי. כך תוכלי להיות במקום שנותן לתלמידים שלך ומעניק להם, אבל לא על חשבון הרווחה האישית והשמחה שלך.
לסיכום: אם תבחרי לסיים את השנה הזו בתפקיד הנוכחי-חשוב שזה ייעשה מלב שלם ומתוך מקום של שמחה. שאת מוצאת לעצמך מקום של סיפוק בצורה כלשהיא, מתוך הסכמה לכך שיש בו צדדים טובים שמפחיתים את התסכול ובגללם שווה לך להישאר. או בגלל הרחבת התפקיד למשהו משמעותי יותר או לחילופין מציאת תפקיד נוסף שייתן ליכולות בך ביטוי ותוכלי לממש את עצמך.
אם בדקת הכל ולא מתאפשר, כדאי לשקול עזיבה. עם זאת, חשוב שזה לא יהיה בבת אחת אלא אחרי התייעצות, בדיקת אופציות נוספות, והשלמה עם ההשלכות לכך. אומנם זה לא יהיה קל לעזוב, אבל לפעמים אין ברירה. תסכול וייאוש במקום לא מתאים עלול להיות מדכא וזוהי כאמור לא מטרת השירות, של נתינה שאמורה להיות מתוך שמחה וטוב.
שיהיה לך בהצלחה בהחלטה. סומכת עלייך שתבחרי במתאים ביותר עבורך.
שירה, חברים מקשיבים makshivim.org.il
