ההורים שלו – אני לא יודעת מה לעשות

שלום יקרה,

ההתלבטות לגבי בחירת בן זוג, היא אחת מההתלבטויות הקשות שיש. שהרי כולנו רוצים שהבחירה הזו תיעשה פעם אחת בחיים בלבד, ושהיא תהיה טובה לנו.
כי הרי עם בן הזוג שלנו אנחנו מגשימים את כל החלומות שלנו וביחד מקימים משהו חדש.

ההתלבטויות שלך והמחשבות שלך הן נכונות ואני גם חושבת שהן אמיצות. כי את מעיזה לשבת עם עצמך ולשאול שאלות שאולי לא הכי נעים לנו לשאול, כי זה לא מצטייר הכי יפה, ובכל זאת, הן שאלות שצריכות להישאל.

עכשיו, אחרי ההקדמה הזו, בואי ננסה לחשוב מה מקור הלבטים שלך כדי לאפשר לך הסתכלות טיפה יותר ממוקדת על הדברים ולבחון האם החשש הוא אמיתי או שאחרי שתבחני אותו בינך לבין עצמך, תוכלי לקבל החלטה טובה ומושכלת.
אני אעלה פה כמה נקודות שעולות מהדברים שלך כדי לנסות ולתת לך עוד נקודות להסתכלות שאני מקווה שיבהירו את המצב

[נקודה 1: הבחירה היא שלך!]
אני חושבת שהנקודה הראשונה שהיא העיקרית ביותר, וגם החשובה ביותר (אם כי היא לא מעודדת מאוד) הוא שאת צריכה להבין, שבסופו של דבר, זו רק את שצריכה להתמודד עם ההחלטה שלך, לכאן או לכאן. בין אם תבחרי להתחתן עם הבחור הזה, ובין אם תבחרי לסיים את הפרק הזה בחייך, את תחיי עם ההשלכות שלהן.
לכן, צריך לדעת איך לסנן את כל "רעשי הרקע" שמפריעים לך להחליט מה הכי טוב בשבילך.

[נקודה 2: ההורים שלו…]
כולנו מורכבים מאוסף חוויות שצברנו במהלך החיים שלנו. חוויות אישיות, וחוויות שמורכבות מהאנשים שמקיפים אותנו, כשלהורים ולמשפחה שמקיפה אותנו, יש חלק מהותי בעיצוב האישיות שלנו עד כה.
אבל! וזה אבל חשוב, כל אחד מאיתנו הוא גם אדם חושב שיכול בבו העת, לבחור מה הוא לוקח איתו ממה שהוא ראה בבית ואילו דברים הוא בוחר שלא לקחת.
וכל זאת, תחת ההנחה שמדובר באדם חושב שיכול להפעיל שיקול דעת ולדעת גם לבקר את המשפחה שלו ויודע איזה התנהגויות כדאי לקחת ואלו לא.

אני מסכימה שהכי כיף זה לקבל בן זוג שהוא בדיוק העתק של המשפחה שלנו, המעבר הוא הכי חלק וטוב, כולם מסתדרים עם כולם, ויש הרמוניה טובה.
אבל, זה לא מחייב שאם בן הזוג שלנו מגיע ממשפחה שהיא שונה משלנו, או משפחה שיש בה בעיות שהוא לא טוב לנו.
זה עוד לא אומר שהוא כמו המשפחה שלו, כי הוא הרי עומד בזכות עצמו.
מה שאני בעצם רוצה לומר הוא דבר מאוד פשוט. משפחה זה חשוב, אבל היא לא העיקר.
צריך יותר לברר מה טיב הקשר שלו עם המשפחה, האם הוא גם יודע להסתכל על ההורים שלו והמשפחה שלו בעין בוחנת והאם הוא העתק של המשפחה שלו או שהוא גם מפתח תכונות עצמיות משלו.

[נקודה 3: ההורים שלך..]
בין השורות אפשר לראות שבעצם, עוד יותר ממה שהמשפחה שלו מפריעה לך, את קצת מפחדת מהדרך שבה המשפחה שלך תראה אותו ואת המשפחה שלו.
את מפחדת קצת מהביקורת שיכולה להיות לאמא שלך כנגד הבחור וכנגד המשפחה שלו.
פה יקירתי, תצטרכי ללמוד לעמוד על שלך.
לפני הכל, תצטרכי את להחליט האם את רוצה את הבחור, והאם את מקבלת אותו ואת משפחתו (שאם תתחתנו כמובן תהפוך להיות חלק גם מהחיים שלך) כי את חושבת שהוא באמת הבחור שאת רוצה.
כמו שכבר כתבתי בהתחלה, בסופו של יום זו רק את שתצטרכי לחיות עם הבחירה שלך ולא ההורים שלך.
ברור שאמא שלך תחפש בשבילך את הכי טוב, זה הרי התפקיד שלה, לדאוג לבת שלה. (והאמת, שקצת הייתי דואגת אם היא לא היתה רוצה בשבילך את הכי טוב(
אבל פה תצטרכי את לבחון כל טענה לגופה והאם יש בה ממש. האם הנקודות שמועלות הן רלוונטיות או שהן מועלות רק מתוך צורך מגונן, שאין בו צורך.

פה אני אומר במאמר מוסגר, שתמיד צריך לבחון כל טענה שמועלית לגופה, בכל מקרה בחיים בכלל, ולא להחליט מראש שאין טעם בדברים

ואם יורשה לי להתייחס לעוד משהו אחרון.
לפי מה שאת כותבת אני מבינה שאתם מאוד צעירים. אני חושבת שכדאי לחשוב אם יש מה למהר ולהתחתן עכשיו, או להמשיך ולהמתין קצת כדי שתראו שאתם מתפתחים בכיוון הרצוי
לפני שהולכים ומקימים בית משותף ביחד חשוב שכל אחד מכם יתפתח גם באופן עצמאי. השנים האלו של הישיבה והצבא ושל השירות הלאומי הן שנים חשובות שיתרמו לכל אחד בנפרד, וגם לכם ביחד לשנים העתידיות.

הרבה הצלחה
ואם תרצי להתייעץ עוד, את יכולה לפנות גם במייל האישי
סיון.
sivanlax@gmail.com