שלום רב, קרה לי מקרה שמאד לא נעים לי איתו. בשבת דיברתי עם חבר שלי ליד הסניף והתחיל לרדת גשם אז נכנסנו מתחת לאחד הבניינים ואז יצא אדם והתחיל לצעוק עלינו לעוף משם ושאנחנו חצופים. לא אמרנו כלום והלכנו אבל הרגשתי ממש רע. כאילו חטאתי במשהו והרי לא עשינו שומדבר רע, רק דיברנו. ובכלל נורא נעלבתי מהצורה בה הוא דיבר. (למרות שסלחתי לו כי אח"כ הוא לא יכול לבקש סליחה כי הוא לא יודע מי אני וזה דבר שמעכב את התשובה.) רציתי לשאול: למה הא כעס כ"כ? מה היה רע כ"כ במה שעשינו? והאם הוא יכול לצעוק ככה על אנשים ברחוב ולהשפיל אותם ככה? תודה רבה מראש..
שלום וברכה!
אני ממש שמח על השאלה שלך, משום שאני חושב שדרכה אפשר ללמוד הרבה מאוד על יחסים שבין אדם לחברו, ולכן, ברשותך, אני קצת אאריך בתשובתי.
קודם כל, איני יכול שלא להתפעל מהדרך היפה והמכובדת בה אתה מציג את המקרה. ניכר מהסגנון שלך שאתה כותב את הדברים מתוך ענוה ומתוך רצון ללמוד ולא לפרוק כעסים.
כמו כן מאוד התרשמתי מהנכונות שלך לסלוח לאותו אדם רק כדי לא לעכב אותו מלשוב בתשובה, שדבר זה הוא ממש מצוה גדולה של "ואהבת לרעך כמוך", שאתה מוכן לוותר כדי שהוא יוכל להתקדם, בלי שיצא לך מזה שום דבר. אני משוכנע שאם כל אחד היה מתנהג כמוך כאשר היו מעליבים אותו כל המציאות בעם ישראל היתה היום אחרת לחלוטין, לטובה.
אתה שואל מדוע הוא כעס, אבל אני בכלל לא מכיר את האדם הזה, ואינני יודע מה היה שם. בוודאי שאני לא יכול לומר בוודאות מדוע הוא כעס. בוודאי ובוודאי שזה לא בסדר שאדם משפיל מישהו אחר, אפילו אם באמת עשיתם לו משהו רע.
[ודווקא משום כך נוכל ללמוד מכך דבר גדול]. הרבה פעמים, ואולי אפילו בדרך כלל, מריבות בין אנשים נוצרות מחוסר הבנה. אדם אחד עושה משהו בכוונה תמימה, אבל זה מתקבל אצל מישהו אחר בצורה שונה. האדם השני מגיב בצורה מסויימת, שלפעמים היא נראית בעיניו אפילו חיובית, אבל זה מתפרש אצל הראשון כדבר שלילי וכן הלאה.
אולי זה גם מה שקרה במקרה שלך. אולי, למשל, אשתו של אותו אדם היתה חולה, והראש שלה התפוצץ מכאבים, וכל הילדים הקטנים שיגעו אותה ואת בעלה עד שהם הצליחו להשכיב אותם לישון. ואז, בדיוק כשהם נרדמו אתם נכנסתם מתחת לבניין והתחלתם לדבר, רק בגלל שירד עליכם גשם. אותו אדם לא עמד בחוץ בגשם, והוא לא הבין את המצוקה שלכם. מבחינתו, אתם, ברוב חוצפתכם, נעמדתם מתחת לדירה שלו בדיוק בשעה שהולכים לישון והתחלתם לדבר. הילדים עוד מעט יתעוררו, ואשתו, שכבר ציפתה לנוח מעט תיאלץ לסבול את הרעש שלהם מחדש. לכן אותו אדם לא הצליח לכבוש את כעסו, ירד למטה וצעק עליכם. אתם, שבסך הכל רציתם לתפוס מחסה מהגשם ולא ידעתם דבר וחצי דבר על אשתו החולה ועל הילדים הישנים, לא הבנתם על מה הוא כעס. מכיוון שאתם אנשים טובים, לא רציתם לריב איתו, והלכתם. ומי יודע? אולי הוא ראה בזה הוכחה לזה שאתם לא הייתם בסדר. אולי בכלל הוא חשב לעצמו: "איזה חצופים, לא מספיק שהם מעירים את הילדים כשאשתי חולה, הם אפילו לא ביקשו סליחה…"
זה נשמע לכם סיפור דמיוני?
אולי.
אבל מהנסיון שלי אני כמעט בטוח שאם אותו אדם היה כאן הוא היה מספר סיפור די דומה.
ככה הרבה פעמים נוצרות מריבות.
עכשיו, תאר לעצמך שאותו אדם היה חושב קצת לפני שירד, ואז יורד בשקט, ואומר לכם כך: "ילדים יקרים, אני יודע שאין לכם כוונות רעות, אבל דעו שאישתי חולה, והילדים ישנים, וכשאתם מדברים אתם עושים רעש שעלול להעיר אותם. אולי תוכלו לדבר יותר בלחש?" אני בטוח שבמקרה כזה מיד הייתם מבקשים סליחה, ומוצאים בשמחה מקום אחר לדבר בו. ככה הוא לא היה כועס, אתם לא הייתם נעלבים, והילדים היו ישנים בשלווה…
זהו שיעור גדול מאוד לחיים!
דע לך, שהרבה מאוד פעמים ישנם מריבות וסיכסוכים, לפעמים של שנים רבות, שנוצרים רק בגלל שכל אחד מסתכל מהזווית שלו וחושב שהכוונות של השני רעות. לפעמים שיחה רגועה אחת, שבה כל אחד מספר לשני מה הניע אותו לעשות מה שעשה, יכולה למנוע סכסוך גדול מאוד.
התורה ציוותה אותנו שני ציונים בעניין הזה. הראשון הוא "לא תשנא את אחיך [בלבבך] – הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". הפירוש של זה הוא, שאם ראית שחבר שלך עשה דבר רע, אל תשנא אותו [בלב], אלא תפוס אותו לשיחה ותגיד לו, בעדינות, מה מפריע לך בהתנהגות שלו. באופן הזה "לא תשא עליו חטא", כלומר, לא תחשוב שיש בו חטא, כי הוא יסביר לך מה הסיבה שהוא עשה את מה שעשה, או שהוא יסכים איתך ויתקן את דרכיו.
הציווי השני הוא "בצדק תשפוט עמיתך". הפירוש של זה הוא שעליך לדון את חברך לכף זכות, ואם נראה לך שהוא עשה דבר רע, תתאמץ בכל הכוח לחשוב אולי יש דרך לפרש את הדברים בצורה חיובית, וכך תדון אותו לכף זכות. לפעמים זה נראה מגוחך, כי זה נראה מאוד ברור שהוא לא בסדר, אבל בדרך כלל זה לא כל כך רחוק מהאמת. פעם שמעתי סיפור מדהים מהראשון לציון הרב בקשי דורון שליט"א בעניין הזה, אבל גם ככה התשובה כבר נהיתה ארוכה נורא… אני בטוח שאם תתאמץ תוכל למצוא סיפורים כאלה בסביבתך הקרובה.
ושוב אני רוצה לציין לשבח את היחס שלך למקרה. אני חושב שאם אנשים היו מתנהגים כמוך, ואם נוסיף לזה את מה שכתוב למעלה, העולם שלנו היה מקום שהרבה יותר טוב לחיות בו.
ואם תחשוב שלהתנהג ככה זה להיות "תמים", על זה נאמר:
["מוטב שנכשל באהבת חנם, מאשר שנכשל בשנאת חנם".]
ושוב תודה על השאלה החשובה, שהביאה אותנו לברר, על קצה המזלג, את העניין הכל כך חשוב הזה. אם יהיו לך עוד שאלות בעניין הזה אני אשמח מאוד לענות עליהם.
כל טוב,
משה, חברים מקשיבים
moshfried@hotmail.co.il
