הוא ניתק את הקשר היא מסוגלת להתאבד

שלום לך… ומועדים לשמחה.
כיף לחברתך שזכתה בכזו חברה איכפתית ותומכת.
וודאי המצב שאת מתארת לא קל עבורך כחברה שעומדת מן הצד ורואה את חברתך בסבלה… זה בטח ממש קשה לך. השאלה שלך מוכיחה עד כמה הרגש זה דבר חזק ועד כמה הוא יכול להוביל את האדם אל מקומות רחוקים, רחוקים מדי, אם לא עושים בו שימוש נכון. מה גם, שמסתבר, שלא צריך לפגוש אדם כדי להתאהב בו… הדמיון עובד שעות נוספות וממלא חורים במקומות החסרים.
האמת היא שזה קצת מעורר כמה שאלות- איך היא יכולה להתאהב באדם שהיא לא רואה? האם זה לא מפריע לה שהיא לא באמת מכירה אותו? כיצד היא הגיעה למצב בו היא מוכנה לוותר על חייה לטובת מישהו שכלל לא נמצא באמת בחיים שלה אלא הוא איזושהי דמות וירטואלית?
התשובה היא, כנראה, שאותו אדם עונה לה על צרכים מסויימים שקיימים בה עד כדי שלא איכפת לה לוותר על חייה למענו.
מה שצריך לנסות קודם כל זה לראות האם התחושות הקשות האלו שעולות בה נובעות רק מהקשר (או יותר נכון, החוסר קשר) עם אותו בחור. סביר להניח, לעניות דעתי, שהמקום אליו הגיעה מושפע מעוד דברים שעוברים עליה. קצת קשה לגלות מהם אך די בכך שתנסי לחשוב או לשאול אותה מה כל כך חשוב לה בקשר הזה שחוסר ההתקדמות בו גורם לה לתחושות הקשות. ואולי גם אפשר לנסות לברר איתה האם הדכאון מושפע גם מדברים אחרים. לפעמים בחיים יש מצבים כאלו בהם כשמשהו אחד לא טוב, אז פתאום צצים עוד כל מיני דברים שבשיגרת היומיום אנחנו שוכחים שהם מפריעים לנו ואז מתקבלת מעין תמונה צבועה בצבעים כהים ולא מעודדים במיוחד וקל מאד לשקוע בעצבות ולפתח מחשבות תואמות.
רק בשלב הבא אפשר לנסות לחשוב איך לעזור לה בצורה מעשית. חלק מהעזרה היא לנסות להראות את הדברים מנקודת מבט שונה. חשוב לשים לב כל הזמן לא לבוא מנקודה מתנשאת, ביקורתית, שיפוטית וכו' אלא להראות את הדברים בדרך אחרת מתוך מקום אוהב, איכפתי ודואג. בנוסף לכך, כדאי לנסות לחשוב איך ניתן להסיח את דעתה מכך ע"י 2 דרכים מרכזיות:
הדרך הראשונה היא להעסיק אותה בדברים אחרים- להיפגש עם חברות, לצאת לבלות, להציע לה לפתח את עצמה ואת התחביבים שלה וכו'.
במקביל (וזו הדרך השניה) לנסות לחשוב איך ניתן למלא את הצרכים שהקשר מילא בה. כאן, רוב הסיכויים שאת לא יכולה לעשות הרבה, כיוון שלא בטוח שאת זו שתוכלי למלא בה את אותם מקומות, אך העזרה היא בלפנות לאחרים- מחנכת, הורים, יועצת וכו' ולהיעזר בהם.
לאורך כל הדרך את יכולה להציע לה לפנות בעצמה בכל שלב לשתף במה שעובר עליה מישהו מבוגר שהיא מכירה וסומכת עליו. אם אין כזה- היא תמיד יכולה לפנות אלינו, או באמצעות האינטרנט או (ואפילו עדיף) לקו הטלפון שלנו.

ודבר אחרון, אני מכירה את המצב הזה של להיות חברה בתקופות קשות. זה עלול להיות מאד מתסכל עבורך, בפרט אם את מנסה ולא מצליחה לעזור לה. אז תדעי שכל מה שאת עושה זה המון, ועצם זה שתהיי בשבילה והיא תרגיש שהיא יכולה לשתף אותך במה שעובר עליה- זה כל כך עצום ומשמעותי. ועוד דבר… גם אם את מרגישה שאת לא מצליחה לעזור לה, אל תקחי את זה עליך, ואל תחשבי שאת לא עושה מספיק. לפעמים דברים גדולים עלינו ואז אנחנו צריכים להיות מספיק חכמים ואמיצים כדי להגיד-"גדול עלי, וכדאי שאפנה למישהו גדול יותר שיוכל לעזור לה". אני מציעה לך בכל מקרה, שאם את מרגישה שהאמירות שלה ביחס להתאבדות רציניות אל תשמרי את זה לעצמך. קחי אחריות ותפני למישהו מבית הספר ואפילו להורים שלה. אין סיבה שהיא תדע מכך ואין סיבה שתרגישי שאת עושה לה 'מאחורי הגב'. זה הדבר הכי חברותי ואחראי שאת יכולה לעשות למענה.

מקווה שעזרתי, אם תרצי להגיב, לספר מה מתקדם, לשוב ולהתייעץ בנושא זה או אחר- בשמחה.

כל טוב, ברוריה
brurya123@gmail.com